האם אנחנו יכולים להיות מאושרים בלי מימוש עצמי?
ומימוש עצמי זה לא רק בקריירה.
מימוש יכול להיות גם בתחושת משמעות, סיפוק והגשמה מגידול הילדים, חיי משפחה, וכמובן- תחביבים, הדברים שאנחנו אוהבים לעשות, זוגיות, חברים- היחסים שלנו עם הסביבה ועוד ועוד כל אחד ומה שמושך אותו.
אבל האם אפשר לא לממש ולחיות ברווחה אישית? להגיש טוב עם עצמי? לקום בבוקר בתחושה שאני חי/ה את החיים?
כוח. יש לנו, לכולנו את הכוח בשבילנו. ההגבלות והמגבלות שלנו קיימות אבל הם חסמים שאפשר להגבר עליהם ולעקוף אותם לא משנה מה הנסיבות, זו דעתי.
כוח. לבדוק מה אני רוצה, לעשות סדר עדיפויות נכון, תוכנית עבודה שתכוון אותי לעבר המטרות שלי, וכלים יעילים להתמודדות עם קשיים: מודעות עצמית, תמיכה, יכולת לייצר משאבים…
אין מי שאינו מוגבל:
לאחד אין כסף ולאחר יש כסף אבל הוא מתמודד עם עם מחלה או מגבלה/קושי קל או קשה,
יש מי שמרגיש שאין לו אפשרויות בחיים ואחר ממלווה ומתמודד עם קשיים של ילד…
הרבה אנשים מרגישים שהסביבה שלהם לא מאפשרת- הילדים קטנים מידי ואין זמן
או- שהילדים גדולים מידי ועכשיו זה כבר מאוחר..
אני לא מתייחסת לכל זה כתירוצים. חלק מזה מעיד על קושי אמיתי-
כולנו מוגבלים, ולכולנו קשה, כולנו צריכים להתמודד עם בעיות, אמיתיות, אובייקטיביות, מחוצה לנו או בתוכנו- משוכות שמקשות ומאתגרות אותנו.
ואני גם לא אוהבת את השימוש הגורף במושג 'איזור הנוחות', כי התחושה שזה נוח לוותר ולהיסחף עם מה שיש היא רק אשליה גדולה.
אבל- ההבדל בין מי שטוב לו למי שלא הוא- מה אנחנו עושים עם זה.
האושר הוא העבודה על המטרות ולא הגשמת השאיפות וככל שאני מתגבר על יותר קשיים ויש לי יכולות לשמור על אופטימיות ושמחת חיים אני בחוויה של טוב, של אושר, כי הגאווה ותחושת הסיפוק מההתגברות על הקשיים ממלאות ונותנות כוח. יותר כוח.
המהמורות הקטנות הללו הן רק השולי ולא העיקר כאשר אנחנו מסתכלים על עצמנו מול העולם ומול החלומות שלנו. המטרות האמיתיות שלנו, הן העיקר, הן הדבר החשוב.
ומי שיש לו חלומות- הוא אדם מאושר. כי יש כאלה שאין להם כאלה…
ומי שלא מוותר ועובד להשגתם מאושר יותר.
אבל מי שעובד על השגתם בצורה יעילה ומתוך הבנה וחיבור עצמי, זה אדם שנהנה מהיצירתיות שקיימת בעשייה הזו והוא- הכי מאושר. כי הוא לא רק נהנה מהפירות, הוא נהנה מהדרך, מהעשייה. הוא מרגיש וחי מידי יום גם, כמו כל בני האדם את מה ש'לא' ו'אי אפשר', את המוגבלות שלנו ומה שלא בשליטתנו, אבל יש לו היכרות טובה גם עם מה שכן, מה שבשליטתו. הוא נהנה מחופש יצירתי, מהאתגר, מפיתוח היכולות שלו וזה- ממלא לכשעצמו, זה האושר ואחריו מגיעים כל היתר וגם ההצלחה החומרית והשפע.
בשום מקום לא מלמדים אותנו את זה. מלמדים אותנו שצריך להצליח אבל לא מלמדים אותנו באמת איך להתמודד עם כישלון (ולא רק כסיסמה: 'צריך ללמוד מכישלונות')? לא מלמדים אותנו את הדבר הכי חשוב לנפש שלנו והוא- איך לא ליפול מבחינה רגשית כדי שנוכל המשיך הלאה? איך ומאילו חומרים שקיימים בתוכנו נוכל להזין את עצמנו? איך להסתכל ולפתח מודעות לגבי היכולות האדירות שלנו ואיך לעבוד איתם? איך להמציא את עצמנו מחדש כדי לייצר עוד אלטרנטיבה? איך לקיים תקשורת מפרה וטובה עם הסביבה גם כשמצליח לנו וגם כשלא הולך ולמנף את זה למקום חיובי? איך לתת פרשנויות שישרתו אותנו לדברים? איך לפתח את החשיבה שלנו שתהיה עצמאית ותשמש לנו אבן שואבת גם כשכל הקולות בחוץ אומרים לנו אחרת וש'אי אפשר ושזה לא ילך'?…
ומה יותר מפחיד להתמודד עם החיים או לחיות בתחושת החמצה?
כי מה יש לנו בחיים האלה? יש לנו את הילדים, המשפחה, בני הזוג, הבילויים, התחביבים. הכל נכון. אבל ביננו לבין עצמנו, באישי שלנו, זה שעולה בנו רק אני והוא בלילה לפני השינה- האם החלומות שלנו. הכמיהות האמיתיות. הדברים שאנחנו לא תמיד מרשים לעצמנו לתת להם ביטוי בקול רם ובוטח. אותם הדברים שנראים אולי לפעמים נורא גדולים ומאיימים אבל כ"כ נחשקים ואמיתיים…אלה שאנחנו נזכרים בהם והלב נצבט…המקומות של הוויתור. המקומות של :'אם רק הייתי יכול הייתי'…או :'הלוואי והיתה לי אפשרות ל… אז הייתי עושה'…'יום אחד כשיהיה לי כסף וזמן אנסה לעשות'…
ומה עם המחירים שמשלמים על הויתור? מחיר כואב..
וכוח. גם לייצר את הכוח ללכת אחרי החלומות ולהזיז דברים אפשר ללמוד. זה כלי ענק! זה כשלעצמו- אושר אמיתי. היכולת לייצר בתוכנו כוח, אנרגיה, אופטימיות הוא התשובה הכי חזקה לפחדים, לספקות, לחסמים- לתחושות ש'אני לא יכול'…'החיים שלי לא מאפשרים לי לעשות'…
אנחנו יכולים. את, אתה, הוא, היא, כולנו- יכולים.
מי שרוצה ולא יוותר יגיע לשם. תהיו אופטימיים וחזקים.
תהיו טובים לעצמכם#ולכו אחרי החלומות שלכם#כי אף פעם לא מאוחר#וגם לכם מגיע#
