ורק שהילדים שלי לא יראו…
(אני מתפללת,
עכשיו פחות)
שהם לא יראו כמה אני חסרת ביטחון לפעמים, שלא ירגישו איך הלב שלי רועד מבפנים.
שלא יראו…
שיצליחו לראות-
את חצי הכוס המלאה
כמו שאבא שלהם
יודע להיטיב לראות.
שיראו שמה שיש לנו
זה מספיק
אפילו שבחלק מהדברים- זה פחות מכולם, כמו כולם
שיראו-
שהמבט יכול להיות מופנה גם פנימה
ושאצליח- להיות כמותם
ולא לקלקל
אותם.
שלכן, אפרת
