מריבות בין אחים שכיחות מאוד ולמעשה כמעט ואין בית בו אין מריבות. זה מנחם אבל לא משנה את העובדה שהמריבות הללו בין האחים מעכירות את האווירה בבית, יוצרות מתח ורגשות שליליים, כעס ותסכול עבור ההורים והילדים, מעייפות את ההורים, והאמת? זה יכול להוציא מהדעת במיוחד כשהמריבות מתקיימות בשכיחות גבוהה. אבל, הבשורות הטובות הן שאפשר להפחית ולצמצם את המריבות אם רק נבין שהמריבות הן חלק מהתרגול שלהם, נתאפק, נתווך את הקונפליקט בצורה חכמה ובלי לשפוט ונדע מתי להתערב ומתי לא.
אז מה אפשר לעשות כדי להפחית את המריבות בין האחים? בגדול- לתווך ולהתערב כמה שפחות. ההמלצה היא שגם כאשר נתערב זה יהיה באופנים מסויימים או במצבים בהם קיימים גילויי אלימות, אותם כמובן לא נאפשר או כאשר ננקוט בגישה שתעזור לילדים ללמוד איך להסתדר לבד עם כמה שפחות התערבות מצידנו, תוך עידוד התפתחותם התקינה.
נתחיל מהסיבות למריבות וננסה להבין מדוע הן מתקיימות ומה הצד החיובי בהן.
המריבות בין האחים מתקיימות היות והן חשובות להתפתחות הילדים, לכן החלום בו לא יהיו מריבות בין האחים הוא לא כ"כ מציאותי. אבל לפני שנבין למה הם צריכים את זה, בואו נדבר על למה הם רבים, מה הסיבות למריבות:
סיבה ראשונה למריבות היא: מלחמה על משאבים. הילדים שלנו חולקים משאבים משותפים בבית והם נלחמים על המשאבים הללו בין אם מדובר בצעצוע או דבר חומרי אחר ובין אם מדובר בתשומת לב הורית. כל ילד מבקש את תשומת לב ההורים אליו וגם זה כמו צעצוע או כל דבר אחר, משאב להלחם עליו.
במלחמה על משאבים בגילאים הצעירים, 2-3, המריבות יהיו מהסוג האגוצנטרי. הילד מרוכז בעצמו ובאינטרסים שלו ועדיין לא מכיר את מושג ההתחשבות באחר. הוא יריב על משאבים בבית מול אחיו כאילו שהוא היחיד הקיים, ואנחנו רוצים שהילד ידע להילחם ושתהיה לו היכולת לפעמים גם לנצח ושלא יהיה ילד חלש וחסר ביטחון. כמו כן אנחנו רוצים גם שידע לוותר ולהתפשר ויהיה מסוגל להבין שגם כאשר הוא מוותר יש לו רווח מזה. לדוגמה: ילד שהוא האח הקטן ורגיל שבכל פעם כשהוא רוצה צעצוע אמא מתערבת ומבקשת מאחיו לוותר לו, לא ידע להסתדר אחרת כשיפגוש מצב כזה בגן. כאשר הילד מתמודד עם השלב הזה בהדרגה בגילאי 4-5 מתחילה להתפתח היכולת החברתית שלו והוא נעשה מודע לכך שיש אחרים מחוצה לו שצריך להתחשב בהם וגם לתועלות שהוא יכול להשיג כתוצאה מהתחשבות זו והוא יהיה פחות אגוטנצרי. ע"י זה שנאפשר לילד להתמודד בעצמו הוא ילמד מתי לעמוד על שלו ומתי שווה לו לוותר ומה הרווח שיש לו הכל אחת מהאופציות. למשל: אם ניתן לו להתמודד עם מריבות הוא יוכל ללמוד שאם הוא יתן לאחיו צעצוע משלו או שיוותר על זמן אם אמא לטובת אחיו לרגע, אחיו יהיה מוכן לתת לו בחזרה צעצוע או משהו אחר כשיבקש ממנו, ואמא תוכל לסיים עם אחיו ולהתפנות גם אליו ולהיות קשובה בגלל שסיימה לטפל באחיו.
הילדים גם יוצרים מאבקי כוח בינהם כדי לתרגל את כוחם ולחוש את המסוגלות שלהם- ואילו המריבות שמטרתן להתאמן על יחסי אנוש. כלומר: חלק מהמריבות למעשה הן יזומות ע"י האחים במטרה להתאמן על המסוגלות שלהם, להרגיש מובחנים, וע"מ לבדוק את כוחם מול האח השני. ילדים צריכים להרגיש מובחנים (אני שונה מהאחר ויש לי רצונות משלי) ומסוגלים (יש לי כוח וילד שרב ומתעקש על משהו מרגיש שיש לו כוח). כלומר: הילדים יוזמים מריבות כי זה עונה להם על הצורך במובחנות ומסוגלות ולכן חשוב לאפשר להם לשהות ולשחק עם אחיו אבל גם לחוות עימם קונפליקטים ולריב איתם, אפילו שזה לא קל לנו. כאשר ילד רב על משהו הוא יכול להרגיש שהוא חלק ממשהו אבל גם שונה ושיש לו ייחודיות משלו, הילד מרגיש שהוא מסוגל, שהוא בעל יכולת, שיש לו כוח. גם כאן הילדים יוכלו להתאמן על היכולת לוותר ומתי לעמוד על דעתם תוך שמירה על הצורך במובחנות ומסוגלות, בלי לקבל פיתרון מבחוץ, מההורה או מהמבוגר. דרך המריבות הם לומדים זאת והקשר עם האח הוא הקשר הראשון בו ניתן להם להתאמן ותרגל את ההדדיות עם בני גילם, עם קבוצת השווים. כלומר: דרך המריבות עם האח הם בעצם מתאמנים על היכולות החברתיות שלהם בהתאם לגיל.
עד כה הבנו מדוע המריבות בין האחים קיימות וחשוב לזכור שדרך המריבות הם מתרגלים את כישוריהם החברתיים, זה הצד החיובי של המריבות. הסתכלות כזאת תעזור לנו לשמור על רוגע בעת מריבה ולחשוב על מה שקורה ממקום אחר, נבין שזה חלק ממלחמה על משאבים שקשורה לחיים ביחד ושזה עונה על הצרכים הנפשיים שלהם, ותורם להתפתחותם. דבר נוסף, ברגע שנכיר בחשיבות המריבות ונבין שלא ניתן להפסיקם קליל, נשלים עם זה שזה חלק מההווי בבית ונוכל לנקוט בדרך התמודדות יעילה אחרת שמאפשרת לנו להפחית את כמות המריבות וגם למנוע הסלמה שלהם. זאת ע"י כך שניתן לילדים להתמודד, נלמד אותם להתמודד, נאפשר להם ללמוד להסתדר ונתערב כמה שפחות. למה הכוונה ואיך עושים את זה?
1. אל תתערבו כי זה מלבה את הרוחות. היות שאנחנו מבינים כעת שהמריבות חשובות להתפתחותם נדבר על הגורם מספר אחד לעליה בשכיחות המריבות ולהסלמה שלהם וזו- ההתערבות ההורית.
מאוד קשה לנו לא להתערב במריבות וזה בהחלט מובן. אנחנו רוצים שהמריבות יפסקו, זה מרעיש לנו, זה מטריד אותנו וזה גם מקור לדאגה- אנחנו חוששים שהמריבות ימשכו לעד ושזה יהיה מרקם היחסים בין האחים. האמת היא שזה בדיוק להפך. ככל שנתערב האחים יקבלו יותר תשומת לב הורית, יריבו יותר כדי לקבל עוד תשומת לב וזה יפגע בקשר שלהם. וזאת למה? כי כאשר אנחנו מתערבים אנחנו נותנים לאחים תשומת לב שלילית או חיובית, וזה לא משנה לילד איזה סוג של תשומת לב, עבורו גם שימת לב שלילית היא רווח בשבילו. הרווח הזה הוא סיבה נוספת לריב, הילדים אז רבים כדי לערב את ההורים, ע"מ לקבל יותר תשומת לב מההורים. הורים שמתערבים באופן קבוע (והרוב מתערבים), יתנו יד לסוג נוסף של מריבות- מריבות שמטרתן להשיג תשומת לב הורית.
הורים רוצים שהילדים שלהם יסתדרו ולא יריבו ולכן הם מתערבים, נכנסים למריבות, נוקטים עמדה ושופטים- מי צודק ומי לא, מי החזק ומי החלש, מי ינזף ומה הפיתרון בעיניהם. חוץ מזה שזה פוגע בקשר בין ההורה והילד החזק, זה מקבע את התפקידים בין האחים. מצב שכיח הוא כזה שיש ילד קבוע שהוא החלש והקורבן ואחר הוא החזק והתוקפן. זה לא טוב להתפתחות של כל אחד מהם, יוצר בינהם כעסים, מגביר את הקנאה בין האח הנפגע לפוגע, וזה פוגע בקשר בין האחים.
ילד כזה שהוריו מתערבים באופן קבוע והוא התרגל להיות הקורבן הקבוע ילמד לנהוג בצורה זו גם מחוץ לבית ובמקום לחפש דרך להתמודד מול חבר או ילד חזק בגן למשל, גם כאן הוא יהיה קורבן, יבכה ויפנה למבוגר. לא בטוח שאותו חבר בגן ירצה לשחק איתו כשהוא מרבה להתלונן ורגיל שמוותרים לו כל הזמן. זה מחליש את הילד, ולא תורם לבניית הדימוי העצמי שלו. הוא מתרגל להיות תלותי וחלש ואין לו את היכולת לפתור בעיות בעצמו ולהתמודד עם מצבים חברתיים מאתגרים. מאוחר יותר זה יפגע גם ביכולתו לקחת אחריות על עצמו ועל סיטואציות. ולהפך- החזק ילמד להיות גם בגן ובמקומות אחרים כוחני ופגוע ע"י המבוגר הסמכותי. אנחנו רוצים שילדינו ילמדו את ההדדיות, אסרטגיות יעילות להתמודדות ולא זו הדרך.
התמודדות הורית יעילה תהיה לא להתערב, לסמוך על האחים שילמדו להסתדר, ללמד אותם לדבר-נתווך להם את המריבה ,ונעזור להם להבין את הסיטואציה ואיך אפשר לדבר במקום לריב ומה הפתרונות שיכולים להיות, כך נעזור להם ללמוד לדבר על בעיות (עם הגדילה).
אז מה עושים כדי להפחית מריבות?
אחרי שנדבר איתם על הנושא ונודיע להם שאנחנו הולכים לשנות את הגישה שלנו כלפי מריבות- כאשר נוצרת מריבה נשתדל לא להיבהל אפילו שזה צורם ולא נעים לנו, ונאמר לילדים :'אנחנו סומכים עליכם שתסתדרו'. ננסה לשמור על רוגע ושלווה (וזה מכיל את רגשות הכעס, התוקפנות והקנאה שלהם), ולא נתערב, לא ננקוט עמדה מי אשם ומי לא ולא נהיה שופטים. זיכרו, לא תמיד אפשר לדעת איך המריבה התחילה, מה קדם לה ומי אשם. יתכן שנדמה לנו שאחד מהם אשם והוא לא, חבל להתערב ואפילו לעשות עוול למי מהצדדים. שימו לב שלפעמים עם הזמן החלש מסגל לו דפוס של התגרות בחזק וגם לו יש חלק בהתחלת המריבות והוא כבר לא 'רק הקורבן'.
2. נסו ללמד אותם לדבר כדי לפתור בעיות. נכון שמדובר בגילאים צעירים אבל עם הגדילה ניתן לעודד אותם לתת ביטוי מילולי לרגשות. למשל, לאח המקלל את אחיו ניתן להציע לומר: 'אתה יכול לומר שאתה כועס שהוא לקח לך את הצעצוע', עם הזמן זה יופנם. בגיל מאוחר יותר ניתן ללמד אותם לדבר ולנהל מו"מ אחרי מריבה.
3. במידה ויש אלימות לא נאפשר אותה ונפסיק את הפעילות. במקרים שיש אלימות נאמר לילדים: 'לא בטוח לכם כאן עכשיו, אנחנו לוקחים זמן של הפסקה, כל אחד לחדרו', ומפרידים אותם לחדרים שונים להפסקה. שוב, בלי לבדוק מי התחיל או מי הרביץ יותר. שניהם שותפים שווים באינטראקציה, והמסר הוא שאנחנו נשמור על שלומם ולא נאפשר פגיעה פיזית, בעיות לא פותרים באלימות.
4. נעודד שיתוף פעולה ונמנע יצירת אווירה תחרותית בבית. יש הורים שבצורה מכוונת או ללא כוונה מעודדים תחרות בין האחים ('בוא נראה מי יגיע ראשון' וכו'). אסטרטגיה כזאת יכולה להגביר קנאה ומריבות. התייחסו אל האחים כאל קבוצה, תנו להם התייחסות חיובית ביחד: 'כל הכבוד לילדים, סידרתם יחד את החדר, כ"כ יפה שהילדים שלי משחקים יפה, זה מחמם את הלב'!, תנו להם משימות משותפות לקבוצת הילדים, גבשו אותם. כאשר תהיה התייחסות שלילית גם היא תינתן להם כקבוצה.
5. חשוב שההורים יתנו לילדים דוגמה חיובית של תקשורת, ניהול שיחות ומו"מ מכבד ויעיל בין ההורים, גם במצבי קונפליקט ואי הסכמה . הילדים לומדים מאיתנו ע"י צפיה וחיקוי. בבית שבוא יראו הורים שיודעים לדבר ולפתור בעיות בצורה טובה ואוהבת גם הילדים ילמדו זאת. שימו לב לאופני ודרכי התקשורת בינכם, שמרו על הדדיות וכבוד ואל תריבו מולם.
לסיכום: נדרשת סבלנות לכך אבל אל תתנו למריבות במה ותשומת לב יתרה, המנעו מלהיות שופטים ולהתערב במריבות בין האחים. אל תנקטו עמדה מי צודק ומי לא כי תשומת לב מהסוג הזה מלבה את המריבות. אל תכעסו כשהם רבים, אל תנזפו ותגערו מתוך ההבנה כי המריבות משרתות אותם מבחינה התפתחותית. ע"י זה שתשמרו על רוגע תכילו את הרגשות הקשים שלהם- כעס, תוקפנות, קנאה והם ילמדו להתמודד ולא לפחד מהרגשות הטבעיים הללו. תנו להם לפתור את המריבות בעצמם פרט למצבי אלימות או פגיעה. במצבי אלימות הפסיקו את הפעילות והפרידו בינהם בלי ביקורת ושיפוט. תנו להם דוגמה ליחסים מיטיבים ושדרו חזית אחידה בין ההורים. נהלו את המחלוקות בינכם ההורים בצורה מכבדת. את הדיונים המעמיקים בנוגע לדרכי החינוך ולפערים בתפיסות בינכם אל תנהלו מולם. עודדו פעילות חיובית ושיתוף פעולה בין האחים ושדרו להם שהם קבוצה אחת לטוב ולרע.
