תכנון, כפי שכתבתי בעבר, הוא ערך חשוב בהורות, זה יכול מאוד להקל עלינו. עד כה בשני הטיפים האחרונים לקראת החג, דיברנו על מנהגים ופעילות שיכולה להכניס אווירה חגיגית בבית ולחבר את הילדים לחג, למסורת ולמשפחה. דיברנו על העזרה שנרצה לקבל מהם והשותפות בחלוקת התפקידים בין בני המשפחה ערב החג, וכעת- החג עצמו. מה יכול להתפקשש ולהעכיר את האווירה? מה יכול להשתבש עם הילדים?
כל הורה מכיר בצורה הטובה ביותר את ילדו ויודע מה החוזקות שלו ומה המוקשים שעשויים להיות פחות נעימים לנו ופחות מקדמים עבור המשפחה. כדאי לזהות איזה קונפליקטים צפויים לנו עם כל ילד ולנסות לטפל בזה ולפרק את זה מראש ולא בעת הקונפליקט עצמו. בזמן הקונפליקט רוחות המלחמה משתלטות עלינו, הרגשות השליליים והכעס משתלטים, ולא תמיד יש לנו סבלנות וכלים להתמודד עם האתגר.
חישבו עם עצמכם אילו התנהגויות שמפריעות לכם מאפיינות את ילדכם. יש ילדים שמפריעים בזמן הארוחה, או לא מוכנים 'לומר שלום' לבני המשפחה (אבל כן מקבלים את המתנה שקנו להם), ילדים שרוצים שנשחק איתם כשאי אפשר, בוכים ומלחיצים דווקא כשאנחנו במטבח, ילדים שמשתוללים בסלון בפראות ועוד ועוד. התסריט למעשה קבוע מראש, אלה התנהגויות שבד"כ קורות בסיטואציות האלה. אז למה שלא נתכונן ונכין ארגז כלים?
אדבר כאן על שתי דוגמאות שמהן אפשר לקחת את הכלי להתמודדות עם מה שקורה אצלכם. למשל: אני יודעת שהילד שלי עלול לא לרצות לשבת עם כל המשפחה בארוחה, או שיסרב לאכול. דוגמה נוספת- ילד שקשה לו בנסיעות ארוכות ויתקשה לשבת זמן ממושך באוטו בדרך לטיול או לביקור משפחתי.
כך או כך נחשוב מראש מה הציפיות שלנו בכל מקרה, על מה בכל סיטואציה אנחנו מוכנים לוותר ועל מה לא- מה הגבולות האדומים שלנו ואיפה אנחנו גמישים. בנוסף- מה יכולים להיות דרכי ההתמודדות שלנו ושל הילד ואיזו עזרה או דרך אנחנו יכולים לאפשר לו כדי להתמודד עם הקושי או חוסר הרצון. רצוי שגם אנו נתאזר בסבלנות ובהירות בזמן שהקונפליקט מתרחש, כי סביר להניח שאם עכשיו התחלתם לעבוד על זה לא תראו שינוי מידי אבל לפחות תרגישו שאתם מצויידים ברעיונות שישמרו עליכם בהירים וסבלניים מול הילד, ולא תיגררו אחריו שוב ותענו לבקשות שאינן טובות לכם לא ביום רגיל וגם לא בחג.
דוגמה ראשונה, ילד שלא רוצה לשבת אל השולחן או מפריע בזמן הארוחה- בוכה, מרעיש, מלכלך, מפעיל אותנו ואחרים ועוד ועוד. נאתר את ההתנהגות וניזום איתו שיחה. נדבר איתו ע"כ שהארוחה מתקרבת ונשאל מה הוא חושב על זה ואיך זה בשבילו, נתענין בחוויה שלו. האם זה נחמד וכיף לא או שלא ולמה לא ומה יכול להפוך את הארוחה לטובה ונעימה עבורו. ילדים צעירים בד"כ יענו במילה אחת: 'כיף'. בגילאי 2-5 רוב לרוב הילדים בד"כ עדיין אין הסתייגויות מכינוסים משפחתיים.
אח"כ נספר לו בכל מקרה מה הציפיות שלנו, איך אנחנו רואים את הארוחה, ומה היינו רוצים שיהיה- למשל שכולם ישבו יחד, שנאכל, נברך, נשיר שירים ושהוא וגם אנחנו נוכל להנות. נוסיף שכאשר הוא בוכה או מסרב, וזה קורה לפעמים ברארוחות, זה שם אותנו במקום לא נעים אבל לא נוכל להכריח אותו לשבת איתנו ולאכול. נאמר לו שבמידה ולא ירצה לשבת עם כולם או שיהיה לו קשה הוא יכול לשחק בחדר הסמוך או לידנו, איפה שיבחר, אבל אנחנו נמשיך בארוחה ולא נהיה פנויים להענות לבקשות או למשחקים. אנחנו נשב אל השולחן, הוא ישחק בלי להפריע וכשנסיים נתפנה אליו ונוכל להענות לו. נשאל אותו מה דעתו על זה, מה הוא מציע ואם יש לו רעיון אחר שיהיה מקובל על שנינו ונהיה פתוחים להקשיב לו וללמוד ממנו איך לפתור את הבעיה בהסכמה הדדית. אם יש לו רעיון טוב- מצוין, אם אין לו רעיונות בעניין ומדובר בעניין של גבולות ואין משהו מהותי שמפריע לו ברוחה, לא תהיה לכולנו ברירה אלא להתמודד עם האתגר. יכול להיות שבזמן הארוחה הוא לא יעמוד בסיכום ואנחנו נצתרך לעמוד ע"כ ולהזכיר לו מהן אפשרויות הבחירה שלו (או לאכול או לשחק בשקט), אבל גם לספוג התנהגות לא נעימה זה גם כך לא פשוט. לכן אני מציעה כן לנצל את תקופת החגים והחופשה לעבודה משפחתית מקדמת ולהגיע מוכנים עם אסטרטגיה מגובשת, ציפיות וסיכומים מוסכמים. אם הילד לא מסכים בכלל ולא משתף פעולה? גם עם זה אפשר להתמודד. במידה ואין בעיות ברקע נשים גבולות ונחליט וגם אם זה לא נראה לו הוא יצתרך לבחור בין האופציות הקיימות.
בדוגמה השניה בה יש לנו ילד שקשה לו לשבת בנסיעה ארוכה- נדבר איתו מראש על מטרת הנסיעה והיא ההגעה ליעד. במידה והוא רוצה להגיע לביקור בגן החיות או אצל סבתא או לפיקניק הוא יצטרך לחוות את ההשקעה הכרוכה בזה ולהתרגל לקושי הקיים בישיבה הארוכה ואת זה נסביר לו. גם כאן חשוב לדבר על הציפיות ועל הסיטואציה לפני הנסיעה כי ילד שנשאל אותו בשיחה רגועה האם הוא רוצה ליסוע לקמפינג אפילו שזו נסיעה ארוכה יש יותר סיכוי שהוא יגיד ש'כן' ונוכל לעבור הלאה ולגייס אותו להתגבר על הקושי, מאשר ילד שכבר נמצא באוטו וסובל מהדרך הארוכה, בוכה וממש לא מעניין אותו להגיע לקמפינג. יהיה הרבה יותר קשה לגייס אותו ולבדוק יחד איתו איך אנחנו יכולים לעזור לו להתגבר, ומה יכול לעזור לו.
נאמר לו שהקמפינג בכינרת למשל ושהוא זוכר שהדרך לשם ארוכה, שבד"כ קשה לו וזה מובן, גם לנו קשה. נשאל אותו מה קשה לו ונספר לו מה קשה לנו (שיחה בגובה העיניים). נאמר לו שגם לי, אמא, למשל קשה לשבת במקום אחד וכואב לי הגב, וקשה לי כשאתם בוכים או רבים באוטו ועוזר לי לחשוב שבסוף נגיע ויהיה כיף ושאני גם אוהבת למעשה להסתכל מהחלון ולראות את הנוף במהלך הנסיעה. 'אולי תרצה שנסתכל על הנוף ביחד וננסה לספור כמה עצים יש בדרך? אולי נשיר שירים שאתה אוהב וכל פעם מישהו אחר יבחר שיר? או שנחוד חידות? או שסתם נעצום עיניים וננוח קצת? אפשר להביא שתיה ואוכל, מה תרצה שנביא? (זה מקנה לו תחושת בחירה ושליטה ומשפר את ההרגשה). תרצה לעזור לי בהכנת האוכל לנסיעה? אני אשמח ואהיה גאה בך. נוסיף מילות עידוד, מוטיבציה ונשקף לו את הדברים כפי שאנחנו רואים אותו ואפשר לומר לו: 'אני יודעת שזה לא קל ואשמח אם הפעם תהיה לך יותר סבלנות. אני רואה שבדברים אחרים שקורים בבית יש לך סבלנות כמו למשל בהמתנה לארוחת הערב. אתה זוכר שפעם היית בוכה ולא היתה לך סבלנות להמתין לאוכל? נעים לי ואני גאה בך כשעכשיו אתה יודע להמתין ואם במהלך הנסיעה הזאת תהיה לך יותר סבלנות נוכל שנינו להיות גאים'.
כשיש ילדים בסביבה תמיד יש עבודה חינוכית שצריך לעשות וזה לא קל, במיוחד בחגים כשאנחנו רוצים קצת שקט וכיף. היתרון כאן הוא הסיפוק שקיים מהתקדמות הילד שלנו בהתנהגותו והגדילה שלנו כהורים- עם הסבלנות, התכנון, ההובלה והיכולת לראות את הילד, את הקשיים שלו ואת התקדמותו, ולעודד אותו להיות חלק ושותף חיובי במשפחה שלנו.
וזה מאתגר ומגדל אותנו וגם אותם. ומה זה אם לא ראש השנה? להתחיל את השנה החדשה ברגל ימין, עם מטרות וכיוון לעתיד, לא לוותר על מה שחשוב לנו במשפחה, ותנסו את זה- זה עובד.
עד כאן על קונפליקטים מול ילדים, ומה עם קונפליקטים בין בני המשפחה המבוגרים? בין הכלה והחמות? ועם הגיסה? אם יש לכם קונפליקט משמעותי שמפריע לכם עם אחד מבני המשפחה המשמעותיים, אני מציעה לכם לא לוותר על הקשר ולדבר על מה שמפריע. לדבר ולשמוע גם את הצד השני, כך תהיו בטוחים שעשיתם הכל כדי להתחיל את השנה בצורה חיובית כפי שהייתם רוצים. וכן, רובינו מפחדים מקונפליקטים ומעדיפים לוותר ולחיות ביחסים רעים, ואני אישית לא בטוחה שזאת הדרך הטובה והיחידה. ע"כ בהרחבה באחד הטיפים הבאים.
לא עבד לכם? חבל לפספס הזדמנות להתחלה חיובית של השנה. דברו איתי ונראה מה בדיוק קורה אצלכם בבית, מה הילדים הקטנים שלכם (גילאי 2-5) עושים שמוצאי אתכם מהכילים כל פעם חדש. ולא, לא צריך לחכות שהם יגדלו כדי שזה יעבור (או שלא), אפשר לעשות שינוי המותאם למשפחה שלכם כבר עכשיו.
