מכירים את הילדים שכל הזמן ימצאו סיבה, תואנה, גחמה, דרישה או בקשה שיפעילו אותנו ללא הפסקה???
מצב כזה עם ילד שבמקום לדבר ולבקש בוכה, שבזמן ארוחת הערב יחליף את התפריט 10 פעמים (ביקש כריך והתחרט, עכשיו רוצה ביצה ואח"כ משנה שוב את דעתו אחרי שכבר הכנתם לו, ורוצה בכלל משהו אחר ולא את הכריך ולא את הביצה), מתקשה בבחירת בגדים ויש לו בקשות שונות- פעם שנעזור לו לצחצח שיניים ופעם הוא רוצה לצחצח בעצמו ודווקא שלא נעזור לו, שהשוקו יהיה בטמפרטורה המתאימה בדיוק והמשתנה לפי עונות השנה, ושהמים בכוס יהיו קרים בדיוק כמו שהוא אוהב ולא פחות מזה.
מי שמכיר את סוג האינטראקציה הזה בו ילדים מפעילים אותנו בלי סוף יודע שזה קשה מאוד. זה מציף, זה מציק וזה מעייף, מכעיס אותנו ההורים ושם אותנו מול הילד בקשר איתו בחוויה של חוסר אונים. מציאות עגומה, אין דקה של שקט. בסוג כזה של יחסים הילד יודע איך להפעיל אותנו כך שנהיה עסוקים כל הזמן בו, עוד פעם בו, ושוב- בו.
אבל, יש לזה סיבה והיא נעוצה בילד וגם בנו. ילד כזה למד דרך הקשר איתנו להשיג תשומת לב ולחוש את עצמו כבעל ערך דרך ההפעלה שלנו, הבכי, הבקשות והדרישות.
אם אנחנו מזהים שנכנסנו לסוג כזה של קשר עם הילד חשוב שנבין את ההחמצה עבור שני הצדדים. הילד עסוק בקבלת תחושת ערך דרך ההפעלה שלנו במקום להנות מהפעילות שלו, מהקשר איתנו ומקבלת חיזוקים על התנהגות נעימה ועשייה חיובית. גם אנחנו מצד השני מפסידים את ההנאה ממנו ומהקשר ועסוקים בניסיונות נואשים להשיג תחושה של שליטה במערכת היחסים שלנו איתו, לשווא. אנחנו ההורים כועסים, נוזפים, גוערים, משתגעים, נשבעים כל ערב מחדש שמחר בבוקר זה יהיה אחרת, שנצליח להחזיר את מערכת היחסים הזאת למסלול השפוי ועם הזמן ילדנו האהוב הולך ונפגע מרגשות הטינה שלנו מולו והמצטברים כלפיו, מהתלונות שלנו עליו, מהתסכול שאנחנו חשים מולו, ולא פעם אנחנו קוראים לו ביננו לבין עצמינו 'נודניק, דבק או מעצבן'.
מה עושים ואיך יוצאים מזה?
- זמן איכות למשחק ותשומת לב הממוקדת בילד. אני מציעה לבחון ולשים לב מדוע קרה לו לילד שלנו שהוא למד לחוש בעל ערך באופן הזה- רק כשהוא מפעיל אותנו. כדאי לבדוק האם הוא לא מקבל תשומת לב חיובית לה הוא זקוק, זמן שבו רק אני עם אמא, אמא ממוקדת בי בלבד, ללא הסחות, ללא מטלות, ללא טלפונים, לא הכנת ארוחת ערב, ללא כביסה…אמא זמינה לי ורק עבורי, לכל משחק ופעילות שארצה. בשקט ובשלווה בחדר הילד או בכל מקום בו לא יהיו לכם הפרעות, לרגע מפסיקים את הכל וזה זמן פרטי של אהבה, הטלפון על 'שקט', הדלת סגורה מאחוריינו, ואנחנו- יחד! האחים שלו ישחקו אז עם אבא או עם סבא וסבתא ואנחנו לא ניגש לא אליהם ולא לשום דבר אחר (מומלץ להקדיש זמן איכות בנפרד לכל ילד, גם לילדים הנוספים בבית אם יש כאלה).
כל ילד יקבל זמן איכותי של משחק ותעסוקה לבחירתו באופן קבוע- רק הוא ואמא ואח"כ גם רק הוא ואבא. נייצר שעה קבועה של זמן עם כל הורה בנפרד במהלך השבוע שבה הילד ילמד יחסים תקינים באווירה חיובית. הילד יקבל מאתנו בשעה הזאת את מלא תשומת הלב ולא יצטרך להפעיל אותנו. אנחנו, אמא/אבא כאן ואפשר לשחק גם במשחק (אם יבחר כזה) שבו הילד הוא ההורה שקובע ומחליט ואנחנו הילדים. כאמור הילד עכשיו לא יצטרך להפעיל אותנו כדי לקבל יחס, הוא לא ירגיש שהוא צריך להשתלט עלינו ו'לשגע' אותנו כדי לזכות בתשומת לב. שעה כזאת בנוסף לגבולות שנציב (עליהם אדבר בהמשך) ילמדו אותו יחסים תקינים כולל כבוד הדדי ושיתוף פעולה, זמן של בילוי משותף. נאמר לו דברים טובים עליו ונעניק לו בשמחה חום ואהבה. אפשר לשחק במלחמת כריות וכהנה וכהנה, להשתובב ולהשטתות יחד. כתוצאה מזה עם הזמן נרגיש שינוי בהתנהגותו לטובה גם במהלך השהות איתנו ביתר שעות היום ולא רק בשעת 'זמן איכות'.
- לתת לילד מראש את זכות הבחירה בכל מה שאפשר לתת לו- שיבחר בעצמו. כך הילד שלנו לא יצטרך להוכיח לעצמו ולנו שהוא בעל ערך דרך זה שהוא מנסה לקבוע את סדר היום ולהפעיל אותנו.
סיבה נוספת לסוג יחסים כזה בו הילד מפעיל אותנו היא שאולי הוא למד שביחסים במשפחה יש מי שמחליט וקובע ויש מי שקובעים לו, והילד רוצה להיות מ'החזקים' במשפחה, ומנסה להיות זה שקובע, כדוגמת ההורה אותו הוא מחקה. לכן, שימו לב אם אתם נוקשים יתר על המידה והאם יש לכם נטיה לרצות שדברים יהיו בדיוק לפי מה שאתם רוצים. עיבדו על הנוקשות שלכם ונסו להיות יותר גמישים, והילד יראה אתכם וילמד גם הוא להיות יותר גמיש ופחות נוקשה ושתלטן. חישבו על מה אתם מוכנים להתפשר ופחות לקבוע, ועל מה אתם לא מוכנים לוותר. ועוד- יכול להיות שהוא בחוויה שבמהלך היום קובעים עבורו הרבה דברים, לכן, נסו לתת לו ובכלל תנו לילדכם לבחור כמה שיותר, זה מעצים אותם ונותן להם חווית שליטה על מה שקורה איתם. האם הוא רוצה אמבטיה או מקלחת, מה הוא רוצה לאכול וללבוש (תנו לו 3 אפשריות בחירה), מתי הוא רוצה לסדר את החדר- לפני המקלחת או אחרי, האם ועם איזה חבר הוא רוצה להיפגש וכו'. מה שאפשר לתת לו לבחור- תנו לו.
- היחסים בינכם אינם שדה קרב. כאשר יש ויכוח אל תנסו להכניע ולהביס אותו ולמדו את עצמכם להכיל ברוגע ולהתמודד עם מצבים בהם ילדכם בוכה בגלל החלטתכם, גלו גמישות, אבל תדעו גם לעמוד על שלכם ולהכיל אותו.
תנו לו בחירה במה שניתן ובמה שלא ניתן לתת לו לבחור החליטו בעצמכם אך אל תכנסו למאבק, פשוט תחליטו. אם הילד מגיב בבכי תלמדו את עצמכם להתמודד עם זה. קבלו את הבכי בהבנה, כדרך הביטוי של ילדכם לבטא מורת רוח ואי הסכמה, וזה בסדר, לגיטימי ואפילו מתבקש. אמרתם לו 'לא', והוא עצוב ובוכה, זה בסדר. אל תלחצו, הישארו רגועים אבל שימו לב לא לתת לבכי יותר מידי מקום (כי זה עלול לגרום להתגברותו). הורים נוטים לעיתים לפרש את הבכי כמצוקה חריפה יותר ממה שהיא, ונלחצים, ניגשים אל הילד, לא עוזבים אותו, מנסים להרים, לחבק, מציעים הצעות שונות ופיצויים, כל הסיטואציה הופכת לדרמה שלמה וכל הבית עוצר את הנשימה ועסוק רק בזה, הכל רק כדי שיפסיק לבכות. במצב כזה אנחנו נותנים במה ותשומת לב יתרה לבכי תוך מתן פרשנות מוטעית ומרחיקת לכת וזה מחזק את התנהגותו, מנציח את הבכי והופך את הילד או לחלש מידי, או מניפולטיבי, או שתלטן. הילד לומד שדרך הבכי אפשר להפעיל אתכם ובמקום להשתמש בבכי כשפה וכדרך בריאה ולגיטימית להביע רגשות ולפרוק אותם, אנחנו מאפשרים לו לעשות בבכי שימוש לרעה. חשוב לאפשר לילדים לבכות ולצורך זה הילד צריך אותנו שנאפשר את הבכי ונכיל אותו ע"י קבלה של המצב, הוא בוכה וזה בסדר, 'מותר לו'. כאשר ילדכם בוכה נחמו פעם אחת ברוגע ובחום, אמרו לו שאתם מבינים את הבכי שלו, שזה לא נעים לו שהחלטנו כך ושהוא לא רוצה, וזה מובן ובסדר. הציעו חיבוק ומים, שאלו אם אפשר לעזור לו להתגבר באיזו דרך (הציעו עזרה) ואם התשובה היא 'לא'- הניחו לו לבכות ולהתפרק אפילו שזה לא נעים וקצת מלחיץ. אם הבכי מתמשך גשו אליו כל כמה דקות ושאלו האם אפשר לעזור (ותו לא), חיזרו לעיסוקכם. תנו לו להתמודד עם ההחלטה שלכם וכך תעזרו לו ללמוד להתגבר גם במצבים שקשים לו.
- תשאירו את רגשות האשם בצד.
כל התנהגות של הילד משקפת את היחסים שלנו איתו כלומר- משקפת משהו בנו, וכמו שאומרים: 'לטנגו צריך שניים'. ילד מצליח להפעיל הורה שמשהו בהתנהגות הילד או ביחסים איתו פורט על מיתרי ליבו ושם. מכירים את זה שהילד המפעיל שלכם לא מצליח להפעיל כל אחד ואתכם כן? אז תבדקו עם עצמכם האם יש לכם רגשות אשם מול הילד אשר מאפשרים לו לבקש מכם יותר ממה שהגיוני. זה שילדכם מבקש תשומת לב 24/7 לא משקף את הצרכים האמיתיים שלו ולא אומר שאתם צריכים לספק לו את זה. ואולי אתם מרגישים שאתם הורים לא מספיק טובים או שאתם אנשים מרצים ורגישים וקשה לכם להיות אסרטיביים. יכול להיות שזה בגלל שאתם הורים חדשים, עדיין לא מורגלים במנהגי הילדים ועדיין מגבשים גישה מתאימה לכם מול הילד. ככל שהילד יקבל יותר תשומת לב הוא ירצה עוד ואתם תרגישו מחוייבים עוד יותר לספק לו זאת. זה מעגל שמחזק את עצמו.
- עד כה דיברנו על זמן איכות למשחק ותשומת לב הממוקדת בילד, לאפשר לו בחירה רבה ככל הניתן, להיות סמכותיים ולעמוד על החלטות שחשובות לכם, וכעת אני מציעה לנסות להימנע מחיכוכים מיותרים ככל הניתן, גבשו אסטרטגיה הורית, שהרי השגרה וחיי היומיום מזמנים לנו מספיק הזדמנויות לחיכוך עם הילדים.
למשל: מיצאו דרכים לסדר את הבית כאשר חפצים וגירויים בהם חשוב לכם שלא יגעו וישחקו בהם לא יהיו בהישג יד. חבל לריב כל פעם מחדש עם ילד שבאופן קבוע ניגש לשחק בשלט וכיוב'. שבו על סדר היום שלכם ותבחנו מהם הזמנים בהם אין לכם זמן/משאבים/רצון להתווכח ולהכנס למאבקים ובקשות כמו למשל זמן ההתארגנות בבוקר, וחישבו מהיא הדרך המתאימה לכם לצמצם חיכוכים. לדוגמה: אם אתם יודעים שילדכם עצמאי ומסוגל להתארגן בעצמו ובכ"ז בבוקר יש ויכוחים סביב העניין ואתם צריכים להפציר בו שיתארגן, יצחצח שיניים, יתלבש וינעל נעליים, אפשר להחליט שאתם לא מבקשים ממנו להתארגן ולא מאיצים בו, במידה ולא יתארגן בעצמו לפני היציאה מהבית תלבישו אותו בזריזות בלי לדבר על זה ובלי להעיר לו שלא התלבש. יחד עם זאת בגלל שלא התלבש בעצמו לא נשאר לכם זמן ולכן לא תוכלו לתת לו לבחור בגדים ובקשות מיוחדות כמו תסרוקת מיוחדת (זאת התוצאה של בחירתו לא להתארגן בזמן ובעצמו). לפעמים זה עדיף במקום לריב כל פעם מחדש ולקלקל את היחסים, במיוחד בגילאים הציעים וכאשר אתם יודעים שזה לא מפתח אצלו תלות בכם ושהוא מסוגל להתלבש בעצמו בזמנים אחרים כשיש לכם יותר זמן (למשל בשבת). עם הגדילה והעבודה על היחסים שלכם ההתנגדויות יחלשו והוא ירצה להתלבש בעצמו ולשתף פעולה בשמחה.
- עודדו וחזקו כל התנהגות חיובית שבה הילד שלכם עוזר, מתחשב באחר, מתאפק בסבלנות, משתף פעולה, מציע לכם רעיון מוצלח, מביע אכפתיות, נדיבות. לפעמים כשהיחסים עכורים קשה לנו לשים לב להתנהגויות חיוביות גם כאשר הן מתרחשות. נסו ליצור מצבים כאלה בהם הילד יוכל לקחת חלק באופן חיובי ולדבר בהרחבה על כמה אתם גאים, שמחים ומרוצים מהיכולות שהפגין. ילד מעודד זה ילד שחש את עצמו שווה ערך ובעל משמעות.
הערה לגבי בעיות שינה אצל ילדים מפעילים: לחלק מהילדים הללו שמפעילים אותנו יש נטיה בגלל חוסר גבולות לחוש שאינם מוחזקים ע"י הורה סמכותי ומכיל וגם להתעורר בלילה, לבכות, לבקש בקשות שונות ולגלות קושי בחזרה לשינה. ילד שנעשה איתו עבודה על הדברים ונשנה את אופי הקשר איתו במהלך היום יתעורר פחות בלילות, ואם הוא מתעורר ניתן לו מענה ונעזור לו לחזור לישון אך נעשה זאת ללא תשומת לא יתרה ועם מינימום הפעלה.
לסיום: בנימה אישית אומר לכל ההורים שמתמודדים עם ילדים מפעילים- אל תתייאשו. אני יודעת שזה נורא מעייף ומכעיס אבל אפשר לצאת מדפוס כזה של יחסים. קחו נשימה עמוקה ואל תוותרו. אני ממליצה לכם בחום לעבוד על הקשר, לאמץ את הכלים ולהשיג תוצאות. ככל שהילד צעיר יותר הקשר פחות טעון במשקעים שליליים לכן חשוב לתת את הדעת על הדברים ויותר חשוב מזה- אני מאחלת לכם להגיע למקומות בקשר שתוכלו להנות מהילד ולאהוב אותו כפי שהייתם רוצים.
אז- האם את האמא שתמיד רצית להיות? יש לך ילד/ה שמפעילים אותך ללא הפסקה? את מרגישה סחוטה וכועסת? נסי את הכלים ובואי לדבר איתי על זה.
