מרכיב חשוב ומסובך בתפקיד הכ"כ משמעותי- להיות הורה, הוא הקשב שלנו ל'מתי כן, ומתי לא'. מתי נכון להגיב בצורה כזאת ומתי בצורה אחרת. מתי לשחרר ומתי לשים גבול (אף פעם לא משחררים לגמרי כמובן, גם כשאנחנו בוחרים לשחרר אנחנו שומרים על הילדים). מתי לאפשר ומתי לדרוש, מתי ללמד ומתי להרפות ולתת לילד להתנסות וללמוד לבד או סתם להיות, מתי לדבר ומתי להקשיב. שאלה נוספת חשובה מתקיימת לגבי בכי של ילדים. באותו אופן חשוב שנשאל את עצמינו מתי לאפשר לילד לבכות ומתי נעזור לו להתגבר על הבכי ע"מ לחזק את הביטחון שלו בעצמו ועוד.
הורים רבים נוטים להתייחס אל בכי כאל מצב לא רצוי וזה מובן. ההורים היום עסוקים, עייפים, עובדים, הורים ומחנכים. אנחנו רוצים להיות עם הילדים שלנו ולפעמים רוצים גם שקט. קשה להכיל בכי של ילד, בגלל שזה מטריד את מנוחתנו, בגלל שאנחנו לא מכירים בחשיבות הבכי ויכולים לדאוג כשילד בוכה. בגלל שזה מעיד מבחינתנו על מצוקה של הילד וזה יכול לעורר גם מצוקה אצלינו, ולפעמים יש להורים נטיה לייחס לבכי מצוקה חריפה יותר ממה שהוא יכול לבטא. אותם הורים שנורא נלחצים כשילד בוכה, ושואלים אותו 'מה קרה'??? בבהלה, ממהרים לסייע וקשה להם לשהות במצב ולא רק להם, לרובינו. או, אפשרות נוספת היא התייחסות לבכי כנידנוד, 'מה קרה?! שוב אתה בוכה'???
בכתבה זו אראה כיצד לזהות מתי כדאי לאפשר לילד לבכות ומה התועלת שתהיה לו ולנו בכך.
בכי כצורך של ילדים:
וילדים בוכים. נכון, זה קשה אבל הם בוכים ולא כדאי לשאוף למצב שבוא הילדים שלנו לא בוכים. ויש ילדים שבוכים המון, יש כאלה שבוכים ויש כאלה שעוד פחות. יש ילדים שהבכי שלהם חזק מאוד, מחריש אוזניים ממש, סוער, מלא ברגשות, ויש כאלה שהבכי שלהם הוא רק מין קיטור חרישי. כך או כך בכי בחלק מהמצבים לא רק מבטא צורך של הילד אלא, אני טוענת, שישנם מצבים, לא תמיד, אבל ישנם מצבים שהבכי עצמו הוא הוא הצורך שלו.
כי כמו שהילד שלנו צריך לאכול, לשתות ולישון, הוא גם צריך לבכות. ומה נותר לנו לעשות? ללמוד את ילדינו ואת המצבים השונים ולנסות לזהות מתי חשוב לאפשר לילד לבכות ומתי זה בכי שכדאי שנסייע לו ללמוד להתגבר עליו כדי לאפשר לו התגברות, התפתחות, גדילה ולמידה.
מתי חשוב לאפשר לילד לבכות?
כשהוא עייף, כשהוא רעב/צמה, כשקר לו- כשמפריע לו משהו שקשור בצרכים הפיזיים. ילד בוכה כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה, כשהוא נפגע, כשחטפו לו צעצוע, הוא יכול לבכות כדרך לבקש או להביע משהו. ילד יכול לבכות כשהוא מתבקש ללכת לישון ולא רוצה, לא רוצה להתקלח, לא רוצה להכנס או לצאת מהאוטו, קשה לו להמתין למשהו ועוד ועוד. ילדים יכולים גם לבכות במעברים שונים של היום: למשל, שצריך לצאת מהבית לאנשהו, כשצריך ללכת לגן, כשצריך לצאת מהאוטו. המטרה שלנו ההורים בחינוך היא ללמד אותו סבלנות, להתאפק ולבסוף לדבר ולהביע באופן מילולי את צרכיו, רצונותיו, מחשבותיו ורגשותיו, וזה לוקח זמן. כלומר: לתקשר איתנו דרך דיבור במקום בכי. בכתבה זו לא אעסוק בדרכים ללמד את הילדים שלנו את אחת מהמיומנויות החשובות של ההבעה והתקשורת אלא בחשיבות הזיהוי של המקומות והמצבים בהם שוב- נאפשר להם לבכות מבלי לחשוש שזה מעיד על ליקוי בהתפתחות שלהם, נהפוך הוא- בסיטואציות הללו נכיל את הבכי שלהם, נאפשר להם לפרוק ולהביע קשת רגשות וצרכים באמצעות הבכי ואתן דוגמאות.
ילד שחוזר מהגן- ותמיד בוכה. ילד שהולך לגן- ותמיד בוכה. ילד שלפעמים בוכה במקלחת ולא רוצה שנחפוף לו את הראש. ילד שבוכה באמצע נסיעה ארוכה מאוד. בואו נבין מדוע הוא בוכה, מתוך הסיטואציה וההיכרות איתו, אפשר לנסות לאפשר לו דיאלוג איתנו על זה ולתת לו מקום להתגבר על הבכי, אבל- אם זה לא הולך, בואו נניח לו להתפרק במקומות שנכונים לו, במצבים בהם הוא צריך להתפרק. לתת לו לבכות ולהוציא את כל שעל ליבו בצורה ספונטנית, אמיתית ושמותאמת לגילו וליכולותיו (וגם אם הוא קצת גדול). הבכי מבטא משהו שהוא צריך לתת לו ביטוי ואם הוא לא מסוגל לעשות את זה בצורה אחרת, כדאי שנאפשר לו להביע זאת בהבנה ובשקט, עם חיבוק חם והכלה, עד יעבור זעם. זה לא אומר שתמיד נעודד אותו לבכות אבל אם זה מה שהוא צריך עכשיו- נלמד לזהות את זה כצורך נפשי ופיזי שלו, נהיה שם ולא ניבהל.
כשילד בוכה אפשר לתת פירוש או השערה לבכי שלו, לשיים לו את זה, וחוץ מזה- לא נעודד ונרחיב, נהיה שקטים, יחד איתו, נציע חיבוק ומים, ניתן לגיטימציה לבכי ולמה שהוא מרגיש עכשיו, נחכה בסבלנות שהוא ירגע, וכשהוא נרגע נעבור הלאה, לא צריך לדבר איתו על למה הוא בכה ולנסות לחנך אותו בנוגע לזה. הוא בכה, התפרק וזה עבר. למשל אפשר לומר: 'אני רואה שאתה משפשף את העיניים וכבר נורא מאוחר, יכול להיות שאתה בוכה מעייפות. זה בסדר, אני מבין אותך, גם אני עייף. אתה יכול לבכות, בוא לעזור לך להתארגן בזריזות ולהכנס למיטה, מחר מצפה לנו יום חדש'- ולתת לו להמשיך לבכות. לבטא את מה שהוא צריך לבטא בדרך שבא הוא מסוגל לה בשלב זה. דוגמה נוספת: ילד שחוזר מהגן והוא בוכה: 'יצאנו מהגן ואתה בוכה, אני מבינה שלא קרה משהו מיוחד, אולי אתה עייף ואולי התגעגעת וכבר רוצה הביתה ואולי אתה פשוט פורק את היום שלך… מותר לבכות, זה בסדר, אם תרצה מים וחיבוק אני כאן…בוא נכנס לאוטו ונגיע הביתה, תוכל לנוח קצת או שניגש לשחק במשחק שהשארנו אתמול' וכו'.
לסיכום: בואו נחשוב אחרת על בכי של ילדים וניתן לו חשיבות אחרת. לא נתייחס אליו כמצב שלילי ולא רצוי באופן גורף. יש מצבים בהם הבכי הוא צורך והוא חשוב כדי שילד ירגיש שהוא מוכל, שהרגשות שלו לגיטימיים ושיוכל לפרוק ממנו אנרגיה שהוא צריך להוציא מכל מיני סיבות ולהתפנות לעיסוקים הבאים לו בשאר היום.
ילד שיקבל לגיטימציה לבכי שלו, ונכיל את הבכי שלו במקומות הנכונים מניסיוני יגדל להיות אדם מווסת שיכול להכיל בתוכו את מגוון הרגשות. אז קחו את זה גם לעולם המבוגרים וחישבו בכמה מצבים אנחנו מתקשים רגשית כמבוגרים בגלל שלא נתנו לנו לבכות הילדים.
