מערכת החינוך מלאה באנשי/נשות מקצוע, גננות, סייעות, מטפלות, מורות, מיומנות הנאמנות לעבודתן ולטובת הילדים, עובדות בתנאים קשים לחינוך וקידום ילדנו וע"כ מגיעה להן הוקרה רבה, ואני באופן אישי כאם שולחת את ילדי רק למסגרות אותן אני מכירה היטב (או שאני דואגת להכיר) וסומכת עליהן. יחד עם זאת חדשות לבקרים אנו חשופים לעדויות וכתבות על אוזלת היד של המערכת, כיתות גדולות ועמוסות, וכולנו שומעים גם על אנשי צוות לא מקצועיים שעובדים בגנים. אנשי צוות שאין להם היכולת והכישורים להתייחס לילדים ביד מכוונת תוך אמפטיה ורגישות, שחוקים, פגועים וכו'. לכל זה נחשפים ילדנו בגנים, בבי"ס ובמסגרות החינוך השונות- לטוב וגם למה שפחות טוב. לכן הורים, אל תשלו את עצמכם. כשאתם שולחים את ילדכם למסגרת חדשה או ותיקה שאלו את עצמכם- כמה ילדים יש בגן? מה זה אומר מבחינת הנגישות ותשומת הלב האישית שילדכם יכול לקבל, האם אתם מכירים את אנשי הצוות? אם לא, ערכו היכרות מעמיקה ובידקו כיצד ילדכם יכול להסתדר עם כל אחד מהדמויות המקצועיות בגן ובאיזה אופן. קחו בחשבון שההיכרות עם הגן ואנשי הצוות לוקחת זמן וזהו תהליך של בדיקה והיכרות שנמשך במהלך כל תחילת השנה.
בתוך עמי אני יושבת, ומאחר ויש לי היכרות מעמיקה כעובדת המטפלת במערכת הבריאות והרווחה אני מציעה לנו ההורים לגלות ערנות, להיות קשובים ומעורבים במסגרות הילדים שלנו, להשקיע בחינוך בבית, והנה מספר עצות לתחילת השנה:
- קיימו קשר ישיר עם הגננת באופן קבוע (אחת לשבוע) במהלך תחילת השנה עד אחרי החגים. ההיכרות שלכם על הגננת לא נגמרה בפגישה הראשונה בחופש הגדול או בתחילת השנה. שיחת היכרות אחת זה מצוין אבל לא מספיק. גננת טובה תשים לב, תעכוב ותשמור על ילדכם אם תהיו איתה בקשר, תשימו לב למה שקורה בגן, תשאלו שאלות ואל תפחדו לדבר על בעיות ותהיות שעולות בכם. רוב הגננות רוצות לתת לכל ילד יחס אישי אבל בגלל העומס בגנים אי אפשר להגיע לכל הילדים, ולשים לב לכל דבר שקורה בגן. הורה שיודע לגשת אל הצוות בצורה בהירה ומכבדת ולדבר גם על נושאים פחות נעימים ולהגיע יחד לפתרונות- יזכה לשיתוף פעולה, להערכת הצוות, להכרות מעמיקה בין הצוות והילד כולל הצרכים ואופיו של הילד, וכן להעצמת ילדו בעיני הצוות (ולא להפך כפי שהורים חוששים ש'אם יתלוננו הצוות יתנקם בילדם'). הורה שלא חושש לטפל בבעיות מול הגן יתן לצוות תחושה שילדו מקבל גיבוי, טיפול ודאגה אוהבת מהבית וינהג בילד גם הוא בדרך זו. הורים שיחששו לדבר עם הצוות על בעיות שעולות ויהססו בפנייתם לצוות יעבירו לצוות מסר שילדם לא מספיק חשוב ושהוא לא בראש סדרי העדיפיות של הגן.
- היו מעורבים בגן מול הצוות ומול הורים אחרים ברמת המקרו– היו מודעים לחוסר המשאבים ולתנאים הלא מספקים של הגנים והציעו עזרה לצוות במה שניתן, הכירו הורים נוספים, צרו קשרים, היו עם יד על הדופק ושתפו פעולה עם התארגנויות הורים לטובת הילדים והגן. זו דרך נוספת להעצים את הילד ואת יחסי הגומלין של המשפחה עם הגן בכל המישורים. משפחה שמעורבת בגן ובקהילה זו משפחה אכפתית שחווה יותר שליטה וידיעה של הנעשה ומגבירה את היכולת לסמוך על הגן ועל הסביבה. זו תהיה משפחה ששותפה להחלטות הנוגעות לילדים ותורמת מעצמה לקידום ילדיה וחבריהם.
- מפגש אחרה"צ עם חברים מהגן– יחזק את הביטחון העצמי של הילד ויהדק את הקשרים עם חבריו. ילדים אוהבים להפגש עם חבריהם אחרה"צ וישמחו לבלות יחד בתווך ההורים ולבסס את הקשר בינהם.
- תשומת לב הורית– עכשיו כשחזרנו לשגרה, והילדים במסגרות, הקצו לכל ילד זמן אישי לבדו עם כל הורה, רצוי שזה יהיה בימים ושעות קבועים, במערכת פעילות משפחתית שתלויה במקום קבוע בבית (אפשר לתלות את המערכת על המקרר או על לוח מודעות משפחתי). כל ילד ידע מתי במהלך השבוע יש לו זמן איכות עם ההורה ויהיה מורגל לכך שבזמן הזה המוקדש רק לו, יוכל לבחור במה לשחק עם ההורה, אפשר לדבר על בעיות, לדבר על מה שקורה בחופשיות וגם על הגן. למרות שחזרנו לשיגרה אל תשכחו שהילד זקוק לתשומת לב אישית ומי שיתמיד עם הקצאת הזמן הזה לילדו יגלה שחוץ מזה שזה חשוב וכיף, זה מחזק את מערכות היחסים בין בני המשפחה.
- המשיכו עם עבודת עיצוב ההתנהגות של הילד בבית. ילד עצמאי, שנענה בצורה חיובית לגבולות, בעל ביטחון עצמי וכישורים חברתים, ילד שיודע לתת ביטוי לצרכים שלו באופן מילולי ובוגר, שיש לו סבלנות ויכולת להתמיד במשימות, ידע למצוא את מקומו מול הצוות והחברים בגנים הגדולים והעמוסים. ילד שתלוי בהוריו, רגיל לקבל בבית מענה ללא גבולות, ילד שבוכה במקום לבקש, שמקבל מענה בעת התקף זעם, שלא ישן טוב ומגיע עייף לגן, ילד שמתקשה לחיות בהדדיות עם בני גילו- יתקשה לתפוס מקום של בוגר בגן, ללמוד ולהתפתח ולא יממש את הפוטנציאל החברתי שלו. לכן, הורים יקרים, עם כל הכבוד למסגרות- רוב העבודה המשמעותית עם הילדים היא שלנו.
בהמשך כתבה על חינוך הילד בבית והקניית הרגלים.
