תחילתה של שנה חדשה זה זמן מצוין והזדמנות לעצור לרגע את הרעשים מסביב ולשאול את עצמינו- איזה מקום תופסת המשפחה עבורנו? מה היינו רוצים שיהיה במשפחה שלנו? מה הציפיות שלנו מהילדים? ומעצמנו?
נכון. ילדים בגיל הרך (ולא רק), מכניסים הרבה רעש ושמחה הביתה וגם דברים פחות נעימים- צעקות, ויכוחים, השתתחויות על הריצפה, התקפי זעם, סירובים, מכות, מריבות בין האחים. זה קורה ומוכר ברוב המשפחות, ובכ"ז עבורנו ההורים זה עשוי להיות מעייף, מתסכל ומאכזב. שאלו את עצמכם- מה הייתם רוצים שיקרה במשפחה שלכם במהלך השנה הנוכחית? איזו תקשורת תרצו שתהיה? האם הייתם רוצים שילדכם יהיו עצמאיים? יעזרו בבית? האם הייתם רוצים לחוש יחד משפחתי נעים ושמח? הציבו לעצמכם מטרות בנוגע לילדים ובידקו מה אפשר לעשות כדי לקדם אותם.
אם ילדכם נמצא בגילאי 2-4 עיבדו איתו על גבולות בעיקר דרך חוסר היענות שלכם להתנהגויות שאתם רוצים להכחיד ועודדו אותו על התנהגות חיובית. למשל: ילד שבוכה או משתטח על הריצפה לא מקבל מה שהוא רוצה, ילד שמבקש או תורם מעצמו יזכה לדברי שבח ועידוד וילד שמכה- תופסק פעילותו.
אם ילדכם כבר בן 4 הוא מסוגל מבחינת התפתחותו להבין מושגים של רווח והפסד וזה הזמן להתחיל לעבוד איתו על זכויות וחובות בבית ובחייו (כלפי עצמו) בחייק המשפחה (כלפי אחרים). מכירים את זה שהילדים מבלים את אחה"צ בבית, פותחים את כל המשחקים, אוכלים ארוחת ערב, מתקלחים ומשאירים אחריהם בלגן, לכלוך וכביסה? ומה דעתכם על הרעיון שהם יקחו חלק בסידור ובניקיון אחריהם? שבו עם עצמכם ואח"כ כל המשפחה יחד וכתבו טבלה של זכויות וחובות כי זה בהחלט כבר הגיל שאפשר להתחיל…
ברשימה של החובות יכולים להופיע: לסדר את המשחקים ואת החדר, לעזור בכנת ארוחת הערב- לערוך את השולחן, להניח אוכל את השולחן ולפנות אותו, לעזור במטלות הבית (ילד יכול לבחור מטלה אחת שמועדפת עליו כמו ניקיון האבק או פינוי המדיח וכו'), ילד בגילאים הללו יכול גם להעסיק במשחק את אחיו הקטן (לא לשמור עליו אלא להעסיקו בנוכחות ההורים לזמן קצר, 10 דקות) וגם זה יזכה להערכה מצדכם וזה 'יעמוד לזכותו' וכו', בהתאם לסגנון החיים שלכם ולמשפחה.
ברשימה של הזכויות יופיעו כל הצ'ופרים והפעילויות החביבות על הילדים כאשר חשוב שיהיה חיבור בין הזכויות והחובות למשל: לבשל עם אמא את הארוחה האהובה (אם תעזור בעריכת השולחן יהיה לי פנאי לשתף אותך בבישול), ללכת לקנות גלידה (אם הבית מסודר אז יש לי זמן וחשק לצאת לגלידה), להזמין חברים (כשהחדר מסודר), לצאת לטיול בשבת (אם הספקנו לסיים לנקות לפני שבת). כמובן גם כאן כל משפחה יכולה להתאים את העדפותיה ומנהגיה בהתאם.
זה נראה קצת קפדני וטכני ובעצם מה השגנו בזה? אני חושבת שכאן, בהתוויה הזאת מתחילה בעצם ההכנה הכי חשובה לכיתה א'. למה? כי ילד כזה לומד דרך הנ"ל לקחת אחריות, הוא לומד איזו התנהגות שווה עבורו ומה המחיר שקיים עבור התנהגות אחרת, הוא לומד להקשיב ולנהל דיאלוג בוגר, להיות עצמאי, לתרגל מיומנויות שקשורות בסבלנות, בעמידה במטרה. הוא לומד להתאמץ כדי לקבל מה שהוא רוצה ולדחות סיפוקים, הוא מפתח ביטחון עצמי כתוצאה מהישגיו בבית ומהמילים הטובות שיקבל כשהוריו מרוצים. הוא לומד לתרום מעצמו ולחיות בהדדיות כחלק מהמשפחה, הוא מרגיש שייך ונחוץ עבור הסביבה שלו בגלל שיש לה דרישות ממנו. והכי חשוב- היכולת שלנו לדרוש מהילד ולהגיע להסכמות ולדרך חיים נעימה והרמונית הופכת אותנו ואותו לאנשים שמחים שאוהבים את המשפחה שלהם ושמרגישים שיש כאן תהליך משותף של התפתחות וצמיחה. זה מגדיל את האמון שלנו בילד ואת הביטחון שלנו בו.
והעבודה הזאת עם הילד מחייבת גם אותנו ולא רק אותו, אז בואו נסתכל על עצמנו במראה. אם אני רוצה ילד שמדבר ולא צועק, שיודע לתת ביטוי לצרכיו ולא מכה או בוכה, זה דורש ממני להסתכל על האופן שבו אני מתקשרת, לתת לו דוגמה, להתקדם, להשתפר, לעבוד על עצמי. לא לצעוק בבית, לדבר בכבוד אל בן הזוג גם בעת עייפות או מחלוקת, לדעת להתגמש וגם לעמוד על שלי כשצריך, להיות מסודרת ומתוכננת בזמנים ולעמוד במטלות שלי כפי שאני מצפה מילדי וכו', כל אחד והחוזקות שלו ונקודות התורפה שלו. ז"א שהעבודה נעשית במקביל- אני עובדת על עצמי וגם עם הילדים, ולא לשכוח לציין הישגים ותוצאות חיוביות גם עבור הילד וגם עבור עצמי, בקול רם! אל תתביישו! הילד שומע איזה דיאלוג אתם מנהלים עם עצמכם ומאמץ לעצמו את המודל הזה. ילד ששומע הורה שמכיר את חוזקותיו ומודע להם ילמד זאת מההורה וידע במה כוחו. ילד שרואה הורה שמסוגל להודות בחולשותיו ועובד עליהם ילמד שהתפתחות היא משימה מאתגרת ומרתקת וידע לחוש בעל ערך ולעודד את עצמו גם במצבים קשים. וכן, מותר גם להיות חלשים ולרצות לנוח בסוף כל יום וגם זו דוגמה חיובית עבור הילד, השאלה איך עושים זאת.
אז מה הרווחנו עד כה? ילד שמתפתח ותורם מעצמו, הורה מרוצה שמאמין בלמידה והתפתחות ומה עוד?
יחד משפחתי- חיזוק הלכידות המשפחתית, טיפ אחרון. לפני שאנחנו צוללים למירוץ האינטנסיבי שלנו בשגרת היומיום ונכנסים לסתיו, עשו יחד עוד טבלה משפחתית ולתוכה שבצו את כל הדברים שחשובים לכם- קחו שני ערבים בהם תהיה ארוחה משפחתית (למשל שלישי ושישי), זמן איכות הורה- ילד לכל ילד בנפרד עם כל הורה, ואפשר להוסיף ערב סרט בבית או ערב פיצה, או ערב בישול משותף, ערב יצירה או ערב ג'ימבורי (שזה יכול להיות גם קצת ערב מנוחה להורים), ערב של דייט שבועי אבאאמא (כי צריך לתזמן לנו איזה זמן להיפגש, לא?) וכו'. גיבוש והנאה יחד, חיבור של כל אחד מבני המשפחה לאחרים וכל המשפ' יחד, נורא נורא חשוב כי השיגרה יכולה לסחוף אותנו בקלות ולא שמים לב ולבסוף לא מקדישים את הזמן למה שבאמת חשוב! קצת תשומת לב ולדעת לפנות את המקום לדברים הללו וזה מאוד נחוץ לנו ובטח לילדים.
תעבדו עכשיו תקצרו פירות אח"כ ועדיף לא לדחות את עניין האחריות של הילדים כי ככל שהם צעירים יותר יש לנו יותר יכולת להשפיע עליהם וליצור קשרים טובים איתם שהם הבסיס הכי חשוב ליצאה שלהם לעולם.
