הסיפור על ילדה שאהבה לגעת בכל דבר.
מכירים אותה?
היא אהבה לגעת באיפור החדש של אמא
אז אמא אמרה לה : 'לא, בבקשה, אל תגעי'.
היא רצתה לקחת ממשחת השיניים המיוחדת שאבא קנה לעצמו
ואבא- לא הרשה, ולא הסכים, ואמר שזה 'רק למבוגרים'.
היא אהבה לקחת את תיבת העץ הקטנה של סבתא
זו, המנגנת, שמוחבאת לה בארון הבגדים
אפילו שסבתא חששה שהיא תישבר ולא הסכימה.
היא רצתה להרגיש איך מרגיש הבצק שאמא הכינה
אבל אמא אמרה שעכשיו היא ממהרת, ואין זמן למשחקים-
אז יום אחד כשאמא יצאה לרגע מהמטבח
היא קרעה חתיכה מהבצק
רצה איתה לחדר
ועכשיו- היתה לה חתיכה של בצק לשחק בה.
זה הרגיש נחמד, נעים, ורך,
וזה ניחם…
ובגלל שלא היתה לה ברירה, והיא לא ידעה אחרת
היא התחילה לקחת לעצמה דברים שמאוד רצתה והיה אסור-
היא התאפרה עם האיפור היקר של אמא, ואמרה שזו לא היא שחיטטה לה במגרה
היא ליקקה את משחת השיניים של אבא, בכל פעם שהוא הפנה לרגע את הגב
היא לקחה צעצועים שלא היו שלה
ונגעה ונגעה ונגעה בכל דבר.
אבא ואמא כעסו
פעם הילדה אפילו שמעה את אבא אומר עליה שהיא 'מעצבנת'… והיתה עצובה…
'למה את נוגעת בכל דבר'?!, אמא אמרה, כועסת, מיואשת…
'כי זה כיף', ענתה הילדה
'אז מה'? אמרה אמא, 'לא בכל דבר שכיף נוגעים'
'כי זה מעניין'…אמרה הילדה
'אז מה'? אמרה אמא, 'לא בכל מה שמעניין מותר לגעת'
'כי זה מסקרן וחדש, כי זה נעים וטוב לי, וכי- קשה לי להתאפק ואני רוצה גם'…
'אז תלמדי להתאפק', אמרה אמא…
'כי זו מי שאני' – אמרה לעצמה הילדה
אבל את זה אף אחד כבר לא שמע
אמא הלכה לעיסוקיה, היא לא חשבה שהשיחה נגמרה ושאין עוד על מה לדבר.
אבא אמר :'מספיק ודי, דיברנו על זה כבר'…
אז הילדה הלכה לחדר
שם חיכו לה על המדף כל החברים שלה-
חתיכה של בצק מחייכת,
האיפור הישן שאמא זרקה,
שפופרת משחת שיניים שהיא העלימה לאבא…
'אתם החברים האמיתיים שלי', הילדה חשבה לעצמה, וחייכה חזרה אל הבצק האהוב…
'כי איתכם אני יכולה להיות, לגעת, לעשות, בלי שתכעסו, בלי שתעירו, בלי- שתכעסו עלי…
אתם אוהבים אותי כמו שאני'! , היא חשבה לעצמה והוסיפה:
'יום אחד כשאני אהיה אמא,
אני- לא אהיה כזאת!
אני לא אשכח איך זה להיות ילדה ואקשיב לילדים שלי,
אני אקשיב להם
ואתן להם את כל מה שהם אוהבים'!
אבל אז, אחרי ששנים עברו
היא שכחה
שגם היא היתה ילדה שאוהבת לגעת בכל
וגם לה הפריע- שנגעו לה, שחיטטו, שביקשו, שרצו לגעת בכל דבר
ולא היה מי שיזכיר לה.
החברים שלה- נשארו אי שם מאחור, על מדף הילדות הנשכח
הבצק, חברה הטוב- עדיין מחייך
מנסה להזכיר לה- שגם היא היתה כזאת כשהיתה ילדה.
