פסח כבר עבר מזמן, וגם ראש השנה אחריו, והרבה משפחות ניצלו את ימי החופשה כדי לגמול את ילדיהם מחיתולים, אבל- לא תמיד הגמילה מצליחה עד הסוף. לפעמים בתקופה שאחרי הגמילה יש קשיים הבאים לידי ביטוי בפספוסים של פיפי וקיקי או ילדים שקשה להם לעשות קיקי בשירותים- סובלים מעצירות.
אז עבור מי שכבר עבר את הגמילה כדאי לרגע לחזור אחורה ולראות איך עושים את הגמילה, מהן עקרונות הגמילה ואיך מתמודדים עם התקופה שאחרי הגמילה, עם עצירות ופיספוסים.
ולאלו שמתכננים גמילה בעתיד להלן המדריך השלם, מה שיתן הסבר שלב אחרי שלב, מה המשמעות של הגמילה מבחינה התפתחותית של הילד, אח"כ איך עושים את זה, מה אומרים לילד, ואיך נוהגים במצבים שונים.
פעמים רבות הורים מחפשים ברשת לפני הגמילה מהחיתול הנחיות ברורות איך עושים את זה בפועל שלב אחרי שלב, ואיך מתמודדים עם התקופה שאחרי הגמילה כשלא הכל הולך חלק, במקרים של פספוסים ועצירות כשהגמילה לא תמיד מצליחה באופן מלא. זה הפן ההתנהגותי של הגמילה, מצד ההורה וגם מצדו של הילד וכדאי לדעת מה עושים מראש, זה מקצר את התהליך.
אביא כאן הדרכה מלאה והסבר מפורט איך לבצע את הגמילה מהחיתול, ואח"כ נדבר על בעיות של שליטה הבאות לביטוי בעצירות או בפיספוסים מרובים אבל לפני כן חשוב להזכיר מה מסמלת הגמילה מבחינת התפתחות הילד, זה יעזור לנו ההורים להבין מה תפקידנו בשלב זה ואיך אנחנו יכולים לעזור.
הגמילה מחיתולים זה בעצם השלב הראשון בו הילד נדרש לסיים את תקופת התינוקות ולהכנס לעולם הילדים. מה המשמעות של זה עבורו?
בשלב זה, זו הפעם הראשונה בחייו בה הוא מתחיל לחוש אוטונומיה על גופו, מתרגל עצמאות ושליטה שעימם מגיעה גם התחלה של אחריות שלו. הילד מתחיל לשלוט על עצמו, הוא שולט על הסוגרים, הוא מתחיל להיות עצמאי ואחראי. זה מתחיל עם ההליכה לשירותים ולאט לאט מתרחב לעוד תפקודי ותחומי חיים.
בזמן הגמילה מצד הילד הוא מתחיל להבין ש: 'אני אחראי על הגוף שלי, אני שולט, עצמאי ואחראי על מה שנכנס ועל מה שיוצא, מתי ואיפה'. מה שלפני כן היה ספונטני וללא שליטה- כשיש לי פיפי אני פשוט עושה בטיטול, עכשיו צריכה להיות לילד שליטה עליו- אי אפשר לעשות בכל מקום, בכל זמן, באותו רגע, צריך להיות מסוגל להתאפק, ולגשת לשירותים. הילד צריך לשלוט בעצמו, להיות עצמאי, לקחת אחריות.
לנו ההורים יש תפקיד מכוון, מלמד ותומך בשלב הזה וגם מאפשר לילד לקחת את האחריות הזאת, לגדול ולחוש את עצמו בעל מסוגלות ויכולת, וזה ההישג שלנו ושלו עם גמילתו.
אחרי שהבנו את הצד הרגשי קוגניטיבי של הגמילה נעבור לפרקטיקה-
הגמילה עצמה:
ברגע שהחלטתם על גמילה מהחיתול:
- בוחרים תקופה מתאימה לעשות את הגמילה בה לפחות אחד מההורים פנוי ולקחת 3-4 ימים להיות עם הילד בבית לצורך הגמילה- הורדת החיתול.
- הכנה של הילד: בתקופה שלפני הגמילה נדבר עם הילד על הפרידה מהחיתול, אפשר להעזר בספרים שעוסקים בנושא ולספר לו בצורה פשוטה וחיובית שבקרוב ניפרד מהחיתול והוא יעשה פיפי וקקי בשירותים או בסיר כמו אבא, אמא והאח שלו, במקום בחיתול. נעזור לו לעשות את החיבור לתחושות הגופניות שלו ונסביר שהצרכים הם תוצאה של מה שהוא אוכל, אפשר להראות ציור של ילד עם איברי הגוף, ולתת הסבר פזיולוגי על הנושא- 'הילד אוכל ושותה, האוכל נכנס דרך הפה, יורד לבטן (ניגע בבטן שלו) ומה שהגוף לא צריך יוצא החוצה לחיתול או לשירותים, כמו אבא ואמא', ונראה לו בגוף האדם איפה האוכל עובר, מהפה, לוושט, לקיבה, אח"כ מתעכל גם במעיים, מה שנחוץ לגוף נשאר ומה שלא- יוצא, נראה לו מאיפה, בציור. כבר מעכשיו נזמין אותו להתחבר לתחושה ולפתח שליטה על הסוגרים ונאמר לו שבכל פעם שירגיש לחץ בבטן שזה אומר שיש לו פיפי או קקי הוא יכול לומר לנו על זה וניגש לשירותים, נוריד את החיתול ונעשה, וכך נתרגל את זה איתו, אם הוא משתף פעולה. אח"כ הוא יוכל לראות מה יצא ממנו, נגיד לו כל הכבוד, ניתן חיזוק ועידוד והוא יוכל להיות גאה בעצמו שהצליח ויוריד את המים בעצמו, ואז נגיד לו ש: 'בדיוק כך בעוד שבוע ניפרד מהחיתול לגמרי כמו הילד בספר'. את כל זה נאמר לו ונסתפק בזה. לא כדאי לדבר על זה יותר מידי כי זה עלול להפעיל עליו לחץ וזה מיותר, חשוב לגלות סבלנות ורגישות, בסה"כ זה תהליך טבעי, ולא צריכים להכניס חששות מיותרים. לא כל הילדים ישתפו פעולה ויוכלו לתרגם את ההסבר הלכה למעשה. יש ילדים שההסבר וההזמנה שלנו יספיקו להם כדי להוריד את החיתול בשלב הזה ולגשת לשירותים, הם למדו מחיקוי שלנו, הבינו את ההסבר וירצו להיפרד מהחיתול, אפילו בהתלהבות. לעומת זאת יש ילדים שילמדו את השליטה על הסוגרים ויבינו את המשמעות רק במהלך הגמילה עצמה, ולא ישתפו פעולה עם התרגול. הם יצטרכו דחיפה נוספת מאיתנו.
אז אמרנו שבוע לפני ואנחנו עוזבים את זה עד שנגיע יום יומיים לפני מועד הגמילה, נזכיר בשמחה (כי זה שלב חיובי בגדילה שלו), שמחר או מחרותיים אנחנו מורידים את החיתול ונתחיל לגשת לשירותים.
- קחו בחשבון שבימי הגמילה יהיה קשה יותר לצאת מהבית ולרוב העדיפות היא להישאר בבית, זה מאפשר תירגול וגם נוח יותר.
- הגיע היום, הגמילה. מוכנים להתלכלך? קדימה! מורידים את החיתול!
קמים בבוקר עם הילד והופס, אומרים לו 'הנה הגיע היום, כמו שדיברנו אתמול בערב, אנחנו מורידים את החיתול. אתה בלי חיתול עכשיו, בכל פעם שתרגיש שיש לך פיפי או קקי תגיד לי ונלך לשירותים'.
אני מציעה להתארגן בבית, להזיז דברים שאנחנו לא רוצים שיתלכלכו לחדר אחר, לקפל את השטיח, אם הספות שלכן מתלכלות, שבו איתו על שמיכה שפרשתם על הריצפה ליד המשחקים, להכין ערמה של בגדים להחלפה, כאלה שפחות חשוב לנו אם יתלכלכו, וזאת כדי לאפשר לילד למידה ותירגול בסביבה רגועה ומזמינה. חשוב שיהיה לנו כמה שפחות קשה, תקלו על עצמכם.
עכשיו, הטעות הנפוצה בשלב זה:
יש נטיה להורים להזכיר לילד ולשאול אותו כל הזמן אם יש לו פיפי, לרוב זה מגיע מתוך חשש שיתלכלך. נכון שעושים את זה בגנים, וזה בסדר, אבל לפעמים בבית זה יוצר תלות בזה שנזכיר לו כל הזמן. אם לא מפריע לכם- תזכירו. אם אתם לא רוצים להזכיר, ושזה יבוא ממנו, אל תזכירו. תנו לו להתנסות ולחוות את הגמילה וגם את הפיספוס, כך הוא ילמד. כאשר אנחנו מזכירים כל הזמן אנחנו לא נותנים לילד להתנסות ולהרגיש שהוא פיספס ושזה לא נעים, להתחיל לשלוט וגם לקחת אחריות על זה ומשאירים את האחריות אצלינו ואז כל הזמן נצטרך להזכיר ויכול להיות שכשלא נזכיר לא יהיה אכפת לילד לפספס ולעשות פיפי במכנסיים כי גרמנו לו להבין שזה לא באחריותו.
כאן נדרש איפוק מאיתנו, למרות שאנחנו נורא רוצים להזכיר לו ולראות אותו מתקדם ומצליח לעשות בשירותים עדיף שניתן לו להתלכלך בהתחלה מאשר אח"כ בתום ימי הגמילה כשנרצה שהוא כבר לא יפספס.
ואז נראה 3 סוגי ילדים:
- הילד שכבר שולט בסוגרים שלו, יוריד את החיתול ועושה בשירותים כמעט בלי פיספוסים. הצלחנו ואין מה להוסיף.
- הילד שמפספס ועושה פיפי בתחתונים, איתו צריך לתרגל שליטה ואחריות.
- הילד שקשה לו לשחרר, הוא יעדיף לחזור לחיתול ויתקשה לעשות קקי באסלה או בסיר.
התמודדות עם השלבים שאחרי הגמילה, פיספוסים ועצירות:
ילד שמפספס:
ילד כזה יכול להסתובב בבית בימי הגמילה ולפעמים לגשת לשירותים לעשות פיפי ולפעמים המשחק יכול לעניין אותו יותר ולא יהיה אכפת לו לעשות במכנסיים וזה יכול להימשך עד סוף הגמילה, ואחריה. כאן נהיה יצירתיים ונחשוב על דרכים לגייס עבורו מוטיבציה חיצונית. למשל: להעזר בקבוצת ילדי הגן שנגמלו, בשיתוף עם הגננת, כדי לעודד אותו להצטרף אליהם, להנות מהצ'ופרים שהם מקבלים, ומהגאווה שהיא בוגר כמותם, הולך לשירותים. 'מי מילדי הגן שעבר גם הוא גמילה ניגש עכשיו עם הגגנת כמו בוגר לשירותים? '(נבקש עזרה מהגננת שתעשה טקס בסוף כל יום לטובת מי שלא פספס ותחזק אותו, בצורה חיובית ואוהדת). אפשר להשתמש בסיר לילד שקשה לו לשבת בשירותים.
כלי נוסף הוא שימוש תוצאות הגיוניות. אם אין שיתוף פעולה מצד הילד, והוא ממשיך לעשות במכנסיים במהלך ימי הגמילה או אחריה, ואנחנו בוחרים לא להחזיר את הטיטול- נייצר מצב שהוא מבין מה יכול לעשות ילד גמול בגילו ומה לא, בהתאם לשיגרת החיים בבית שלנו, להרגלים המשפחתיים שלנו, ולסגנון ההורי שלנו.
למשל: אם אני לא רוצה לצאת לגינה או לקניון עם בגדי החלפה ולא רוצה להתמודד שם עם צרכים במכנסיים, אז אומר לו שכך לא נצא. בכל יום במהלך הגמילה שהוא לא יפספס במהלך היום, ונראה שהוא נקי, נוכל לצאת אחרי הצהריים. אם בכל זאת הוא יפספס בגינה, אין צורך לכעוס או להתאכזב. אפשר לומר לו שאנחנו רואים שהוא צריך עוד זמן להתרגל ולתרגל, ונעשה טבלת מדבקות. בכל יום שהוא נקי, זה מקנה לו יציאה לבילוי מחוץ לבית או מה שתבחרו. נסביר לו שבגלל שהוא עדיין מפספס לא נוכל לצאת לגינה או לקניון כי זה מכלכך ולא נעים ללכלך את המקום לאנשים אחרים שנמצאים שם, או שכשהוא מפספס מחוץ לבית נצטרך לעזוב את המקום ולרוץ מהר הביתה להחליף ונאמר לו 'בוא נמהר הביתה להחליף כי אתה רטוב וזה מלכלך את המקום, נבוא לכאן שוב, בפעם הבאה לא תפספס ונוכל להישאר ולשחק', ונקצר את השהיה בחוץ- וזה גם סוג של תוצאה הגיונית ומי שלא רוצה לא לצאת מהבית בכלל.
יש הורים שמסתובבים עם בגדי החלפה ואז הגמילה תהיה ארוכה יותר כי לא תהיה לילד סיבה לא לפספס, אבל זה לשיקולכם, וזה תלוי בכם ובפעילויות שיש לכם בזמן הגמילה. אפשר לחפש מה יכול להתאים במשפחה שלכם כמוטיבציה לניקיון, ואפשר לעשות את הגמילה בכל מיני דרכים. חשוב להדגיש שזה לא ניתן כעונש וללא כעס אלא תוצאה של התקדמות הגמילה שלו. ושוב- לא לשכוח לא לשאול אם יש לו פיפי, זה מפריע ללמידה שלו.
ילד שקשה לו לשחרר ויש לו עצירות:
ילד שצריך זמן ומרחב מאיתנו לתת לו להתרגל לפרידה מהחיתול. אולי הוא רגיל לחיתול שעוטף אותו ופחות נעים לו עכשיו והוא צריך שקט ומרחב כדי ללמוד להשתחרר אז ההמלצה היא לשחרר אותו ולא להביע דאגה או להפעיל עליו לחץ לעשות ולהשתחרר, זה יכול רק להלחיץ אותו. כל עוד אין בעיה רפואית עם העצירות, ניתן לו לאכול מזון בריא וסיבים תזונתיים, לשתות הרבה מים, נמתין בסבלנות גם אם הוא לא עושה קקי מידי יום ונסמוך עליו בשקט שזה יקרה. עדיף לא לקחת אותו לשירותים ולדרבן אותו, אם הילד בריא אין כל סיבה לזה, ולא צריך לחשוש זו תופעה מוכרת, תהיו רגועים, זה יבוא.
הערה: ילד שקשה לו עם שיחרור נבדוק אם אנחנו לא מעודדים אותו לנוקשות יתר. נעזור לו לרכוש הרגלי ניקיון עם גמילתו ע"י שנאפשר לו להתלכלך עם צבעי ידיים ואוכל, חול בגינה, להתגלגל על הדשא וכו', נעזור לו ע"י כך לא לחוש חרדה מלכלוך. ובכלל הנ"ל מומלץ כהכנה לגמילה וכמובן נאפשר להם גם לנקות, אולי ביחד איתנו, את הצבעים, האוכל וכו'.
באופן כללי אחרי 4 ימי גמילה צריך לקחת בחשבון עוד כחודש עד שהדברים מופנמים והילד לומד את העניין אז אין צורך לדאוג ולהילחץ אם אחרי 4 ימים אין גמילה טוטאלית.
בהצלחה!
