חופשת הקיץ בעיצומה, ולמי מבנינו להם ילדים בגילאי 2-5, חלק מהקייטנות עומדות להסתיים. אז איך אתם עם החופשה הקרבה? האם יש לכם תוכניות? לאילו מהחלקים בחופשה אתם מצפים בשמחה ולעומת זאת, מה החלקים הקשים לכם מהם אתם חוששים לבוא?
חופשת הקיץ היא זמן נחמד לשהות עם הילדים ולבילוי משפחתי ויחד עם זאת הרבה שעות וימים של תעסוקת הילדים ללא המסגרות מאתגרת את כולנו. לכן הכנתי לכם מדריך עם המלצות להתמודדות ונתחיל עם:
- תכנון ימי החופש כולל ימים של שהות בבית, סדר יום, ציפיות מהילדים ומטלות.
אני פונה להורים לילדים בגילאים הצעירים יותר ולכן אני מציעה- לא להיגרר אחרי העייפות והשיגרה ולהקדיש זמן ומחשבה לתכנון ימי החופשה ברמה השבועית ואפילו היומית. קחו לוח שנה וסמנו בכל יום מה מתוכנן לכל יום, שתפו בתוכנית את הילדים (ניתן למלא את הלוח ביחד כפעילות, לקשט אותו וכו'). בגיל זה הילדים עדיין מתעוררים בשעה מוקדמת וכדאי שהתכנון יכלול- שעת ארוחת הבוקר, תחליטו מתי יוצאים מהבית והאם זה יהיה בשעות הבוקר כשפחות חם או אח"כ. אם החלטתם לצאת מאוחר יותר תחליטו על שעת הפעילות בבית, תגידו להם מה זה כולל, למשל: ציור חופשי, עבודה בחוברת צביעה, משחק משותף אתכם/לבד, יצירה, בניית אוהל בבית, אמבטיה בבית ועוד. וכך שלב אחרי שלב עד לשעת הערב- וניתן לשמור על שעת השינה הרגילה בגיל זה, אלא אם ישנו בצהריים (אפשר להוסיף שנת צהריים בתקופת החופש).
ניתן לשתף ולשלב את הילדים בסדר היום, ליצור קרבה, לצבור חוויות משותפות, לאפשר להם התנסות, כיף שלא תמיד אפשרי בימים רגילים, לצד תרגול מיומנויות ואחריות. למשל: שיהיו שותפים להכנת ארוחת הבוקר כמו חיתוך הירקות (בסכין מיועדת לילדים), עריכת השולחן, עזרה באיסוף המשחקים ועוד. חשוב לחזק אותם ולעודד על התנהגות חיובית, עזרה ועשיה.
שמרו על סבלנות ואורך רוח, נסו לשלב פעילויות שנעימות לכם כדי לשמור על האנרגיות שלכם כמו: הליכה לבריכה צוננת, טיול גלידה על שפת הים…
בידקו מראש האם אפשר להעזר בבני משפחה, סבים או שכנים בזמן החופשה וקבעו איתם מועדים לשמירה או פעילות על הקטנים כדי שתוכלו לנוח ולמלא מצברים.
אל תשכחו שבגילאים הצעירים ילדים זקוקים למסגרת סדר יום ברורה פחות או יותר, גם אם היא גמישה ומשתנה, המעניקה להם בימים הרגילים, כמו גם בחופש הגדול תחושת ביטחון וודאות לה הם זקוקים. יחד עם זאת, גלו גמישות בחוקים ויכולת להקשיב ולהכיל את צרכייהם ואפשרו להם להתפרק ולהשתולל במידה אך שימו לב מתי זה קורה ואיפה (אפשר ללכת לג'מבורי להוציא אנרגיות או לעשות מלחמת כריות בבית), ומתי להפסיק את ההשתוללות ולאסוף אותם (גם פריקת עול טוטאלית אינה חיובית עבורם).
לסיכום: אל תתפתו לחוסר מעש לא מתוכנן, זה יכול להיות נחמד בהתחלה אבל זה יכול לזמן מריבות, שיעמום ותסכול. תכננו את ימי החופש, גם אם הם כוללים שהות בבית.
נקודה נוספת:
2. מריבות בין אחים.
מריבות בין אחים שכיחות מאוד ולמעשה כמעט ואין בית בו אין מריבות. זה מנחם אבל לא משנה את העובדה שהמריבות הללו בין האחים מעכירות את האווירה בבית, יוצרות מתח ורגשות שליליים, כעס ותסכול עבור ההורים והילדים, מעייפות את ההורים, והאמת? זה יכול להוציא מהדעת במיוחד כשהמריבות בן בשכיחות גבוהה. אבל, הבשורות הטובות הן שאפשר להפחית ולצמצם את המריבות.
מה אפשר לעשות כדי להפחית את המריבות בין האחים? בגדול- להתערב כמה שפחות. גם כאשר נתערב זה יהיה באופנים מסויימים וזה יהיה במצבים בהם קיימים גילויי אלימות, אותם כמובן לא נאפשר או כאשר ננקוט בגישה שתעזור לילדים ללמוד איך להסתדר לבד עם כמה שפחות התערבות מצידנו, תוך עידוד התפתחותם התקינה.
נתחיל מהסיבות למריבות וננסה להבין מדוע הן מתקיימות ומה הצד החיובי בהן.
המריבות בין האחים מתקיימות היות והן חשובות להתפתחות הילדים, לכן אל תשאפו למצב שבו אין מריבות. סיבה ראשונה למריבות היא: מלחמה על משאבים. הילדים שלנו חולקים משאבים משותפים בבית והם נלחמים על המשאבים הללו בין אם מדובר בצעצוע או דבר חומרי אחר ובין אם מדובר בתשומת לב הורית. כל ילד מבקש את תשומת לב ההורים אליו וגם זה כמו צעצוע או כל דבר אחר, משאב להלחם עליו.
במלחמה על משאבים בגילאים הצעירים, 2-3, המריבות יהיו מהסוג האגוצנטרי. הילד מרוכז בעצמו ובאינטרסים שלו ועדיין לא מכיר את מושג ההתחשבות באחר. הוא יריב על משאבים בבית מול אחיו כאילו שהוא היחיד הקיים, ואנחנו רוצים שהילד ידע להילחם ושתהיה לו היכולת לפעמים גם לנצח ושיהיה ילד חלש וחסר ביטחון. כמו כן שידע לוותר ולהתפשר ויהיה מסוגל להבין שגם כאשר הוא מוותר יש לו רווח מזה. לדוגמה: ילד שהוא האח הקטן ורגיל שבכל פעם כשהוא רוצה צעצוע אמא מתערבת ומבקשת מאחיו לוותר לו, לא ידע להסתדר אחרת עם מצב כזה בעצמו בגן. כאשר הילד מתמודד עם השלב הזה בהדרגה בגילאי 4-5 מתחילה להתפתח היכולת החברתית שלו והוא נעשה מודע לכך שיש אחרים מחוצה לו שצריך להתחשב בהם וגם לתועלות שהוא יכול להשיג כתוצאה מהתחשבות זו והוא יהיה פחות אגוטנצרי. ע"י זה שנאפשר לילד להתמודד בעצמו הוא ילמד שיש מצבים ששווה לו לוותר ושיכול להיות לו רווח מזה. למשל: אם ניתן לו להתמודד עם מריבות הוא יוכל ללמוד שאם הוא יתן לאחיו צעצוע משלו או שיוותר על זמן אם אמא לטובת אחיו לרגע, אחיו יהיה מוכן לתת לו בחזרה צעצוע או משהו אחר כשיבקש ממנו, ואמא תוכל לסיים עם אחיו ולהתפנות גם אליו ולהיות קשובה בגלל שסיימה לטפל באחיו.
הילדים גם יוצרים מאבקי כוח בינהם כדי לתרגל את כוחם ולחוש את המסוגלות שלהם- ואילו המריבות המכוונות. כלומר: חלק מהמריבות למעשה הן יזומות ע"י האחים במטרה להתאמן על פרקטיקות של מובחנות ומסוגלות וע"מ לבדוק את כוחם מול האח השני. ילדים צריכים להרגיש מובחנים (אני שונה מהאחר ויש לי רצונות משלי) ומסוגלים (יש לי כוח וילד שרב ומתעקש על משהו מרגיש שיש לו כוח). כלומר: הילדים יוזמים מריבות כי זה עונה להם על הצורך במובחנות ומסוגלות. כאשר אני רב על משהו אני מרגיש שאני שונה ויש לי ייחודיות משלי, ואני מרגיש שאני מסוגל, אני בעל יכולת, יש לי כוח. גם כאן הם יוכלו להתאמן על היכולת לוותר ומתי לעמוד על שלי תוך שמירה על הצורך במובחנות ומסוגלות, בלי לקבל פיתרון מבחוץ, מההורה או מהמבוגר. דרך המריבות הם לומדים זאת והקשר עם האח הוא הקשר הראשון בו ניתן להם להתאמן ותרגל את ההדדיות עם בני גילם, עם קבוצת השווים. כלומר: דרך המריבות עם האח הם בעצם מתאמנים על היכולות החברתיות שלהם בהתאם לגיל.
עד כה הבנו מדוע המריבות בין האחים קיימות וחשוב לזכור שדרך המריבות הם מתרגלים את כישוריהם החברתיים, זה הצד החיובי של המריבות. הסתכלות כזאת תעזור לנו לשמור על רוגע בעת מריבה ולחשוב על מה שקורה ממקום אחר, נבין שזה חלק ממלחמה על משאבים שקשורה לחיים ביחד ושזה עונה על הצרכים הנפשיים שלהם, ותורם להתפתחותם. דבר נוסף, ברגע שנכיר בחשיבות המריבות ונבין שלא ניתן להפסיקם קליל, נשלים עם זה שזה חלק מההווי בבית ונוכל לנקוט בדרך התמודדות יעילה אחרת שמאפשרת לנו להפחית את כמות המריבות וגם למנוע הסלמה שלהם. זאת ע"י כך שניתן לילדים להתמודד, נלמד אותם להתמודד, נאפשר להם ללמוד להסתדר ונתערב כמה שפחות. למה הכוונה ואיך עושים את זה?
- אל תתערבו כי זה מלבה את הרוחות. היות שאנחנו מבינים כעת שהמריבות חשובות להתפתחותם נדבר על הגורם מספר אחד לעליה בשכיחות המריבות ולהסלמה שלהם וזו- ההתערבות ההורית. מאוד קשה לנו לא להתערב במריבות וזה בהחלט מובן. אנחנו רוצים שהמריבות יפסקו, זה מרעיש לנו, זה מטריד אותנו וזה גם מקור לדאגה- אנחנו חוששים שהמריבות ימשכו לעד ושזה יהיה מרקם היחסים בין האחים. להפך. ככל שנתערב הם יקבלו יותר תשומת לב הורית, יריבו יותר וזה יפגע בקשר שלהם. וזאת למה? כי כאשר אנחנו מתערבים אנחנו נותנים לאחים תשומת לב שלילית או חיובית, וזה לא משנה לילד איזה סוג של תשומת לב, עבורו גם שימת לב שלילית היא רווח. הרווח הזה הוא סיבה נוספת לריב, הילדים אז רבים כדי לערב את ההורים, ע"מ לקבל יותר תשומת לב מההורים. הורים שמתערבים באופן קבוע (והרוב מתערבים), יתנו יד לסוג נוסף של מריבות- מריבות שמטרתן להשיג תשומת לב הורית.
הורים מתפתים להכנס למריבות, לנקוט עמדה ולשפוט מי צודק ומי לא, מי החזק ומי החלש, מי ינזף ומי יקבל פיצוי. חוץ מזה שזה פוגע בקשר בין ההורה והילד הננזף, זה מקבע את התפקידים בין האחים. מצב שכיח הוא כזה שיש ילד קבוע שהוא החלש והקורבן ואחר הוא החזק והתוקפן. זה לא טוב להתפתחות של כל אחד מהם, יוצר בינהם כעסים, מגביר את הקנאה בין האח הנפגע לפוגע, וזה פוגע בקשר בין האחים.
ילד כזה שהוריו מתערבים באופן קבוע והוא התרגל להיות הקורבן הקבוע ילמד לנהוג בצורה זו גם מחוץ לבית ובמקום לחפש דרך להתמודד מול חבר או ילד חזק בגן יהיה קורבן, יבכה ויפנה למבוגר. לא בטוח שאותו חבר בגן ירצה לשחק איתו כשהוא מרבה להתלונן ורגיל שמוותרים לו כל הזמן. זה מחליש את הילד, ולא תורם לבניית הדימוי העצמי שלו. הוא מתרגל להיות תלותי וחלש ואין לו את היכולת לפתור בעיות בעצמו ולהתמודד עם מצבים חברתיים מאתגרים. ולהפך- החזק ילמד להיות גם בגן ובמקומות אחרים כוחני ופגוע ע"י המבוגר הסמכותי. אנחנו רוצים שילדינו ילמדו את ההדדיות, אסרטגיות יעילות להתמודדות ולא זו הדרך.
התמודדות הורית יעילה תהיה לא להתערב, לסמוך על האחים שילמדו להסתדר, לעזור להם ללמוד לדבר על בעיות (עם הגדילה). כאשר נוצרת מריבה נשתדל לא להיבהל אפילו שזה צורם ולא נעים לנו, ונאמר לילדים :'אנחנו סומכים עליכם שתסתדרו'. ננסה לשמור על רוגע ושלווה (וזה מכיל את רגשות הכעס, התוקפנות והקנאה שלהם), ולא נתערב, לא ננקוט עמדה מי אשם ומי לא ולא נהיה שופטים. זיכרו, לא תמיד אפשר לדעת איך המריבה התחילה, מה קדם לה ומי אשם. יתכן שנדמה לנו שאחד מהם אשם והוא לא, חבל להתערב ואפילו לעשות עוול ומי מהצדדים. שימו לב שלפעמים עם הזמן החלש מסגל לו דפוס של התגרות בחזק וגם לו יש חלק במריבות.
2. נסו ללמד אותם לדבר כדי לפתור בעיות. נכון שמדובר בגילאים צעירים אבל עם הגדילה ניתן לעודד אותם לתת ביטוי מילולי לרגשות. למשל, לאח המקלל את אחיו ניתן להציע לומר: 'אתה יכול לומר שאתה כועס שהוא לקח לך את הצעצוע', עם הזמן זה יופנם. בגיל מאוחר יותר ניתן ללמד אותם לדבר ולנהל מו"מ אחרי מריבה.
3. במידה ויש אלימות לא נאפשר אותה ונפסיק את הפעילות. במקרים שיש אלימות נאמר לילדים: 'לא בטוח לכם כאן עכשיו, אנחנו לוקחים זמן של הפסקה, כל אחד לחדרו', ומפרידים אותם לחדרים שונים להפסקה. שוב, בלי לבדוק מי התחיל או מי הרביץ יותר. שניהם שותפים שווים על האינטראקציה, והמסר הוא שאנחנו נשמור על שלומם ולא נאפשר פגיעה פיזית, בעיות לא פותרים באלימות.
4. נעודד שיתוף פעולה ונמנע יצירת אווירה תחרותית בבית. יש הורים שבצורה מכוונת או ללא כוונה מעודדים תחרות בין האחים ('בוא נראה מי יגיע ראשון' וכו'). אסטרטגיה כזאת יכולה להגביר קנאה ומריבות. התייחסו אל האחים כאל קבוצה, תנו להם התייחסות חיובית ביחד: 'כל הכבוד לילדים, סידרתם יחד את החדר, כ"כ יפה שהילדים שלי משחקים יפה, זה מחמם את הלב'!, תנו להם משימות משותפות לקבוצת הילדים, גבשו אותם. כאשר תהיה התייחסות שלילית גם היא תינתן להם כקבוצה.
5. חשוב שההורים יתנו לילדים דוגמה חיובית של תקשורת, ניהול שיחות ומו"מ מכבד ויעיל בין ההורים, גם במצבי קונפליקט ואי הסכמה . הילדים לומדים מאיתנו ע"י צפיה וחיקוי. בבית שבוא יראו הורים שיודעים לדבר ולפתור בעיות בצורה טובה ואוהבת גם הילדים ילמדו זאת. שימו לב לאופני ודרכי התקשורת בינכם, שמרו על הדדיות וכבוד ואל תריבו מולם.
לסיכום: נדרשת הרבה סבלנות לכך אבל אל תתנו למריבות במה ותשומת לב יתרה, המנעו מלהיות שופטים ולהתערב במריבות בין האחים. אל תנקטו עמדה מי צודק ומי לא כי תשומת לב מהסוג הזה מלבה את המריבות. אל תכעסו כשהם רבים, אל תנזפו ותגערו מתוך ההבנה כי המריבות משרתות אותם מבחינה התפתחותית. ע"י זה שתשמרו על רוגע תכילו את הרגשות הקשים שלהם- כעס, תוקפנות, קנאה והם ילמדו להתמודד ולא לפחד מהרגשות הטבעיים הללו. תנו להם לפתור את המריבות בעצמם פרט למצבי אלימות או פגיעה. במצבי אלימות הפסיקו את הפעילות והפרידו בינהם בלי ביקורת ושיפוט. תנו להם דוגמה ליחסים מיטיבים ושדרו חזית אחידה בין ההורים. נהלו את המחלוקות בינכם ההורים בצורה מכבדת. את הדיונים המעמיקים בנוגע לדרכי החינוך ולפערים בתפיסות בינכם אל תנהלו מולם. עודדו פעילות חיובית ושיתוף פעולה בין האחים ושדרו להם שהם קבוצה אחת לטוב ולרע.
רוצה לדבר איתי על החופש הגדול? על הילדים? לא מצליחה לרתום אותם לסדר היום? רוצה לדבר עלייך? על גבולות, על עייפות, על מריבות בין אחים ועל כל נושא אחר, חייגי אלי.
בואי למפגש היכרות פרטני, לקבל כוחות לחופשת הילדים! (עד תום החופש הגדול)
