הילד/ה שלך מסרב לשתף פעולה? ילדים רבים לא רוצים לקחת חלק במשימות היום יומיות שלא לדבר על דרישות שלנו מהם, ויש ילדים שהם דעתנים במיוחד. זה מתחיל בגיל הצעיר ולא נגמר גם בבגרות. יש ילדים שחשוב לנו ההורים לאפשר להם לממש את חופש הבחירה שלהם, המחשבה העצמאית, ולחזק את הביטחון העצמי שלהם, ויש ילדים שהם דעתניים יותר מטבעם. הילדים הדעתניים הם אלה שיש להם חיבור חזק לעצמי שלהם (גם כשזה על חשבון אחרים). הם יכולים להיות ילדים רגישים, אבל החלק השכלי שלהם יותר מפותח (הם יותר קוגניטיביים), וכן, יש להם צורך לקבוע ולהחליט בעצמם.
הנטיה הזאת לדעתנות בשילוב עם גיל ההתבגרות או גיל 'שנתיים הנורא', עושה לנו ההורים את החיים קצת יותר קשים, ולפעמים ההתנהגות שלהם אפילו יכולה לעורר דאגה, אבל, אני רוצה שתדעו, הנטיה הזאת של הילד היא לא בהכרח רעה, צריך רק לדעת איך לגשת לזה, וזה דורש הבנה והתכוונות מחדש.
את הכתבה הזאת אני כותבת להורים ולילדים הדעתניים יותר או פחות, וגם לכל ההורים שרוצים להשיג שיתוף פעולה מצד הילד. לגבי ילדים דעתניים במיוחד- כאן צריך הורות חזקה וברורה, ולגבי ילד שיש לו דעות ורצונות אבל הוא לא דעתן במיוחד- כאן נדרשת תבונה הורית, גמישות ויצירתיות- כדי לאפשר לילד להביע את עצמו, ולפתח אישיות בוחרת, יוזמת, ובעלת ביטחון עצמי.
כך או כך בשני המיקרים כאשר יש לנו קושי להשיג שיתוף פעולה מצד הילדים בבית, כדאי שנשב ונגבש תוכנית הכוללת גישה הורית גמישה שתאפשר שיתוף פעולה ואווירה קרובה, חמה ואוהבת בבית.
ונתחיל במה לא-
אז מה הילדים שלנו לא רוצים?
הם לא רוצים להכנס לאמבטיה, לא רוצים להתלבש בבוקר לגן, לא רוצים לאסוף את המשחקים, לא רוצים להתארגן כשיוצאים בשבת, לא רוצים לוותר על משחק, לא רוצים לעזור, לא רוצים להגיד שלום לסבתא שהגיעה לבקר, לא רוצים להקשיב למורה, לא רוצים לסדר את החדר, לא מוכנים לדבר איתנו כשאין להם אינטרס כזה, ועוד ועוד היד נטויה…
לנו ההורים זה מאוד מאתגר, קשה ומתסכל. העייפות והעומס המוטלים עלינו לעיתים גוררים אותנו למלחמות לא יעילות מול הילד, ולא תמיד גם כך יש לנו את הידע איך להתמודד בצורה מכבדת ואוהבת שתאפשר לילד לקחת אחריות ולגדול לעצמאות תוך שמירה על היחסים במשפחה מבלי לקלקל אותם בגלל ויכוחים ומאבקי כוח.
ואיך עושים את זה? איך מתנהלים מול הילד בצורה שתאפשר לו ותעודד אותו להקשיב לנו ולשתף פעולה? על כך בכתבה הבאה.
כי מי מההורים לא מכיר את ה'לא רוצה, לא, ולא בא לי'???
כולם מכירים. לילדים יש רצונות, דעות והעדפות משל עצמם ולא תמיד הם באים ביחד ובהלימה למשימות, המטרות והרצונות שלנו או למטלות המשפחתיות שעל הפרק ולמרקם היחסים. יחד עם זאת, בכל בית שיש בו הורים מתפקדים, עובדים, ומתנהלים חיי שיגרה משפחתית יש גם סדר יום וכל הורה רוצה, מצפה וצריך מהילדים שלו לקחת חלק, לעזור ולהיות שותף למה שקורה בבית, אחרת הכל מוטל עלינו והויכוחים היומיומיים מתישים. בנוסף חשוב לנו לראות ולדעת שהילדים שלנו רוצים ומסוגלים להיות חלק מהמשפחה והחברה.
כי אנחנו צריכים:
לקום בבוקר בזמן, להתארגן, לצחצח שיניים, לשטוף פנים, להתלבש, לנעול נעליים, לאכול משהו קטן, לסדר את התיק לגן ולצאת לדרך- כל אחד לעיסוקיו- הילדים למסגרות ואנחנו לעבודה ולפעיליות השונות. וכך גם בערב- אחרי זמן משחק ושהות משותפת יחד בגינה, בבית, בחוגים, אצל חברים או אצל קרובי משפחה, מגיע הזמן לעסוק בפעילות של סיום היום. בני המשפחה עסוקים בסידור הבית, ארוחת ערב, מקלחת והתארגנות לקראת שינה.
הבעיה מתחילה כשהרבה פעמים קורה שהילדים שלנו רוצים לעשות דברים אחרים משלנו או שהם לא רוצים לעשות מה שבדיוק עכשיו אנחנו מבקשים. בדיוק כשצריך להתלבש בבוקר הילד רוצה להתחיל לשחק במשהו או שבכלל שוכב על הספה ועוד לא התעורר, הוא לא מבין שאנחנו ממהרים כי אין לו עדיין תחושת זמן כמו שלנו וגם אם כן, הוא לא תמיד רוצה. הוא רוצה אחרת, או שהוא צריך את התחושה שהוא זה שקובע את סדר היום.
ואז מגיעות ההפצרות, הדירבונים, הניסיונות לשכנע, הגערות, הכעסים והאיומים מצידנו. 'למה אתה לא קם? נו כבר, אתה תגרום לי לאחר? למה כל בוקר אנחנו צריכים לעבור את אותו דבר? אם לא תתארגן לא תקבל ממתקים היום, או משהו שביקשת' וכו'. יש אפשרות שזה עובד אבל אז יש גם סבירות שאנחנו נשאר כועסים ועייפים מעוד מאבק מתיש עם הילד, מאבק שיחזור על עצמו גם בערב או בבוקר שלמחרת. ויש גם אפשרות שהילד פיתח עמידות או שהוא במאבק איתנו והוא יסרב ולא ישתף פעולה למרות כל ההפצרות והתחנונים, ויעדיף לוותר על הצ'ופרים. יש ילדים שיותר קל להגיע אליהם, אפילו אם זה כרוך במאבק, ויש ילדים ש'ילחמו עד טיפת הדם האחרונה', ולא ישתפו פעולה גם במחיר של מרחק מההורה וויתורים כואבים.
מה עושים? כלים פרקטיים ויעילים להתמודדות: והראשון-
תכנון מוקדם- אסטרטגיה הורית– עורכים רשימה של הסיטואציות בהן אין שיתוף פעולה מצד הילד: רוב ההתנגדויות של הילדים מוכרות וחוזרות על עצמן וזה מאפשר לנו לתכנן מראש איך נתמודד, מה נאמר לילד בסיטואציות השונות, ומהן הבחירות שנוכל לאפשר במסגרת יכולותינו ותפיסתינו. כדאי להקדיש לזה חשיבה מוקדמת ולבנות את האסטרטגיה ההורית המתאימה לכם בכל סיטואציה של היום ושל סופ"ש ועם כל סוג של התנגדות שעולה.
ההורים יושבים ועורכים רשימה של צמתים או מצבים קבועים עליהם יש ויכוח או חוסר שיתוף פעולה- למשל: ילד שמסרב לנעול נעליים, ילד שמסרב לאכול ארוחת ערב בזמן, ילד שלא רוצה לסדר אחריו אפילו חלק מהצעצועים או החפצים שלו. מה קורה בכל סיטואציה, איזה בחירות אנחנו יכולים לאפשר לו ואיך אני מתמודד רגשית ומעשית עם שיתוף פעולה ועם אי שיתוף פעולה כפי שהדגמתי בבחירה מכבדת במקום מאבק.
עם הזמן גישה שמאפשרת לילד בחירה במקום ויכוח ומאבק תהפוך להיות שפה בבית שלכם ותוכלו לאמץ אותה בהזדמנויות שונות בהם יעלה שוני בין רצונות ההורים והילדים באופן ספונטני.
בחירה מכבדת במקום מאבק: כך או כך כדאי לשנות את הגישה. כדאי להבין ולהזכיר לעצמנו שאין ואולי אף פעם לא תהיה לגמרי חפיפה בין הרצונות והדברים שחשובים לנו ובין הרצונות והדברים שחשובים לילדנו. אנחנו רוצים למשל סדר ואולי הם פחות, ולא אכפת להם שהחדר מבולגן. אנחנו רוצים שישמרו על השיניים אבל ילד בן 3 לא יכול להבין עד הסוף את משמעות השמירה על הבריאות וגם אם יש התחלה של הבנה לא בטוח שבכל סיטואציה תהיה לו המוטיבציה והיכולת ליישם את זה. למשל כשילד עייף מאוד או נסער אין לו את היכולת של אדם מבוגר להתגבר ולגייס את עצמו למשימה ולצחצח שיניים לדוגמה למרות שהוא מאוד עייף.
לכן, המטרה שלנו בחינוך הביתי היא להקנות את הערכים והציפיות וגם את היכולת להתארגן, לעשות סדר עדיפויות ולהתגבר על הקושי במטרה לשתף פעולה עם הדברים החשובים. כלומר- אנחנו רוצים להגיע למצב שבו ילד עייף יוכל להתגבר על העייפות או חוסר הרצון ולצחצח אפילו בזריזות בגלל שהוא מבין שזה חשוב ובגלל שביקשו ממנו, ובעיקר בגלל שהיחסים שלו איתנו מושתתים על שיתוף פעולה.
את זה לא נוכל להשיג במאבק עם הילד. אנחנו אומרים והוא לא מבין או שלא רוצה. המוקד של העניין הופך המלחמה שלנו. אם נדע להרגיע את הרוחות ולא להכנס למאבק, לזוז הצידה ולאפשר לו בחירה שתכיל בתוכה גם את ההשלכות של התנהגותו שהן התוצאות הטבעיות, הוא יוכל לבחור ועם הזמן ילמד מהן ההתנהגויות שרווחיות לו ומה לא ויבחר לא בגלל שאנחנו אמרנו אלא בגלל שהוא מבין את התוצאות של הבחירות שלו.
למשל: ילד שלא רוצה להתארגן בבוקר לגן, נשב ונחשוב מראש, ונציע לו שתי אופציות מכבדות (ואולי גם לו יש רעיון שיהיה מקובל עלינו ואפשרי ליישום)-
או שמתארגן בעצמו בזמן ואז יש לו זמן לבחור בגדים ולהרגיש עצמאי ומסוגל וגם ישאר לנו זמן נוסף בשבילו לפני שיוצאים מהבית בשביל לבחור מה הוא רוצה לאכול- כריך או משהו אחר כראות עינכם או מה שיש בבית, או שהוא בוחר לא להתארגן בעצמו ואנחנו נאלץ להלביש אותו בזריזות כי לא נשאר לנו זמן ואז גם לא נוכל לאפשר לו את הבחירה של הכריך וכו' או מה שמקובל בביתכם (בהתאם לגיל). ניתן לו את שתי האופציות בלי להכנס לויכוחים ונמהר לצאת מהבית כשאנחנו בחרנו מה יאכל, ניתן לו משהו קטן בשקית לדרך וצ'יק צ'ק מתחילים את היום. נעשה את זה מספר פעמים ברציפות בוקר בוקר ועם הזמן הוא יבין את רעיון אפשרות הבחירה ואת התוצאות וסביר להניח שכדאי להתארגן בבוקר, ואת היתרונות הקימים כשהוא משתף פעולה. הוא ילמד מה הוא מרוויח וגם מה הוא מפסיד כתוצאה מהתנהגותו.
גבולות: כשאנחנו מאפשרים לילד בחירה אנחנו גם שמים לו גבול: גבולות לילדים חשובים מהסיבה שהם שומרים עליהם, מתווים להם את הדרך ומחזקים אותם. הורים רבים מתבלבלים וחושבים שכאשר הם מאפשרים לילדם בחירה הם מאפשרים לכאוס להשתולל ושאין בתוך הבחירה גבולות להם זקוק הילד, ההורה, המשפחה, והחברה האנושית בכלל.
בדוגמה למעלה על ילדים שלא רוצים להתארגן בבוקר לצאת אל הגן, אני מציעה לעשות שיחה על הודעת השינוי עם הילד ולומר לו באווירה נינוחה ורגועה :'מעתה לא נתווכח בבוקר כי אין לנו זמן לזה ובגלל שאני לא רוצה שנתחיל את היום ברגשות לא נעימים ובמריבה. נעשה סדר יום ונתלה אותו על המקרר. בבוקר תדע שיש לי אפשרות לבחור להתארגן בנחת ולקבל ממני חיבוק, נשיקה והרבה הערכה על עצמאותך או שלא תתארגן בעצמך ואז אני אתארגן ואחרי שאסיים את המטלות שלי, ואת כל הדברים שחשוב שאעשה בבוקר, בדקות שנותרו אלביש אותך בזריזות ולא ישאר לנו זמן לבחירות נוספות. או שניקח את הבגדים בשקית ותתלבש בגן'. הגבול מגיע כאשר ההורה אומר לו בעצם שהדברים יעשו. הוא יתארגן בסופו של דבר, השאלה היא איך, וזו הבחירה שלו. רוב הילדים לא יאהבו את זה שהם צריכים להמתין לאמא או אבא שיעזרו להם להתארגן בבוקר, ויסיקו את המסקנה המתבקשת שעדיף להם להתארגן לבד ולא לחכות.
דוגמה נוספת שהורים רבים מתלבטים בה- ויכוחים קבועים על ילדים שלא רוצים להכנס להתקלח. אפשר לתת כאן אופציות לבחירה- או להכנס להתקלח מרצונו, כפי שיבחר, באמבטיה או במקלחת כשיש זמן וסבלנות והוא יכול גם לבקש משהו שאהוב עליו ולשחק עם משחקי אמבטיה וכו', או שנצטרך לנקות אותו בכל אופן ואז ללא ויכוח, צעקות, הרצאות והטפות פשוט נכניס אותו לכמה דקות של שטיפה קצרה. סביר להניח שזה לא יהיה נעים ושהוא יבכה ויתלונן אבל אנחנו ללא כעס ועם הרבה הבנה אבל בלי רחמים ואשמה נסיים את המקלחת, נלביש אותו, חיבוק חם ולמיטה, כי המקלחת נמצאת אצלנו ברשימה של החובה ולכן זה דבר שלא נוותר עליו. במידה והמקלחת פחות חשובה לכם, אפשר לשלוח אותו לגן בלי מקלחת כמה ימים עד שהגננת תעיר לו שחשוב להתקלח לפני שמגיעים לגן ובתיאום איתנו נבקש ממנה לומר לו שצריך להתקלח. האופציות הן אישיות וצריכות להתאים למשפחה, כל אחת והעדפותיה, אבל לא משנה איזו אופציה תבחרו תעשו את זה ממקום מכבד ומבין וללא כעס ומריבה. הורה שכועס לא מאפשר לילד למידה ופוגע ביחסים שלו עם הילד.
תשארו רגועים, תזכרו שהילד הוא רק ילד ותשאירו את הכעסים והרגשות השליליים בצד: כל כמה שזה קשה- הורה רגוע ובטוח , שמכיר את הבורות והחולשות שלו ושל ילדו, הורה שמסגל לעצמו דרכי התמודדות וגישה מכבדת בגובה העיניים, יאפשר לילד ללמוד לנהל את הבחירות שלו בצורה נבונה ולהתמודד עם קשיים- כשבא לו להמשיך לשחק והוא לא רוצה להפסיק את המשחק לטובת ארוחת הערב, או כשהוא עייף ולא רוצה להתקלח, שלא בא לו עכשיו לסדר או כשהוא לא רוצה לעשות דברים שחשוב שיעשה, אל תכעסו ובלי תחינות וויכוחים, עמדו אחרי החלטותכם, על מה שחשוב תתעקשו ועל מה שלא- ותרו, כך הילד ילמד מכם להיות נחושים במה שחשוב וגמישים במה שלא.
לסיכום– יושבים ומזהים מהן הסיטואציות בהן עולות התנגדויות. בוחרים אופציות להצעה. מתכננים דרכי התמודדות ועזרה -איך אעמוד בסיטואציה מול הילד למרות הקושי. משנים את הגישה ולומדים להתנהל מול הילדים עם ההבנה והציפיות המתאימות לגילם, לאפשר ולדרוש ללא כעס וטינה.
