איך הילד שלי משחק איתי? ואיך הוא משחק עם חברים? תרגול של יחסים והדדיות דרך משחק עם ילד דעתן

ניסיתם פעם לשחק עם פעוט בן שנתיים? שיחקתם פעם עם ילד בגילאי 4-6? ומה לגבי ילד דעתן?

שבו עם הילד/ה שלכם בזמן איכות אמא/אבא. סיגרו את הדלת, השתיקו את הטלפון וכל גורם שעשוי להפריע. עכשיו זה רק את/ה והוא, ושניכם יודעים את זה. איזה כיף. שחקו איתו במשחק, יכול להיות משחק מוכר, משחק אהוב או משהו חדש שהמתין על המדף שתפתחו אותו.

שימו לב במהלך המשחק-

האם מתקיימת הדדיות?

האם הוא יודע להפסיד?

האם הוא מאפשר לך לבחור או שרק הוא הקובע?

איך ההרגשה לשחק איתו?

במהלך המשחק נראה את הדפוסים של הילד, ההתנהגות שלו ואישיותו, ואני מניחה שהיא לא זרה לכם.

ואיך הוא עם חברים? האם הוא יודע לוותר? עם איזה ילדים הוא מסתדר ועם איזה לא ומדוע?

אם שמתם לב שהילד הדעתן שלכם, גם בזמן המשחק רוצה לקבוע הכל החל מבאיזה משחק תשחקו, איפה תשבו, דרך מי אומר מה ('ועכשיו רק אני מדבר', או 'אל תגיד ככה וככה תגיד אחרת', או 'אל תשיר עכשיו רק אני שר' וכלה בתנוחת הגוף שלכם- 'אל תשים את היד ככה, שים אותה ככה', מוכר לכם?), תחשבו עם איזה יכולות חברתיות הוא יוצא אל העולם.

האם הוא מגלה גמישות? האם הוא מסוגל להתחשב באחרים? האם הוא יודע להפסיד או להיות בצד החלש או בצד שלומד או שהוא מסוגל להיות כשרק הוא החזק והיודע? האם הוא אמפטי לרגשות של אחרים ורוצה ויכול לנחם אתכם כש'אתם עצובים כי שוב הפסדתם במשחק'?

ילד תחרותי זה נפלא וזה יכול להיות גם ילד עם יכולות הובלה ומנהיגות, אחד שיודע מה הוא רוצה, נחוש ולא מפחד, בעל ביטחון עצמי גבוה.

אבל אם הוא לא מסוגל להיות בהדדיות יכול להיות שהוא יאפשר רק למי שמסוגל להכיל את הדפוסים שלו להיות בסביבתו, כל מי שיהיה מוכן 'לקבל את מרותו'. וזו- לא חברות מהסוג שתמלא את צרכיו, ולא תקדם אותו.

תחרות זה נפלא אם היא נעשית ברוח ספורטיבית וכשזה לא בא על חשבון היכולת להיות בהדדיות ושיתוף פעולה. כלומר: זה נכון שאני דומיננטי אבל אני, הילד, לא מוכרח להיות היחיד שקובע.

מה עושים?

מתרגלים הדדיות ביחסים דרך משחק.

איך?

באותו זמן איכות קבוע בכל שבוע עם הילד. זמן שבוא אנחנו דואגים להגיע אליו עם פניות וסבלנות נלמד את הילד- כבוד הדדי, רגשות, תן וקח- פעם אני פעם אתה- משחק בתורות, נלמד אותו שהוא לא יכול להחליט איפה נשב וגם מחשבות ורגשות של אנשים אחרים, במקרה הזה של ההורה- שגם לי יש רצונות ולפעמים גם אני רוצה לבחור במה נשחק, גם אני רוצה לנצח במשחק, גם לי יש העדפות. אם מתנהגים אלי בשתלטנות אני לא מסכים, אני יכול להיות עצוב ופגוע ועדיין נמשיך עם זמן האיכות אפילו שכרגע זה לא מסתדר בנינו וכל אחד ישחק בנפרד, כי ככה זה לא נעים. אני לא הולך, אני פה, אבל אני מתנהג באמת כמו מישהו שלא נעים לו עם מה שקרה עכשיו במשחק.

למה הכוונה-

המטרה היא ללמד את הילד/ה הדדיות ויחסים דרך היחסים איתי, ההורה, דרך משחק בזמן איכות שזה זמן שמאפשר לנו תרגול, בשונה ממהלך היום בו אין לנו תמיד יכולת להישאר רגועים, מודעים וסבלניים למה שקורה עם הילד.

חישבו על סיטואציה שבה אתם יושבים עם חבר בבית קפה, והוא רוצה שהכל יהיה לפי דרכו. מה תעשו? תעשו. מה שבטוח הוא שלא תיכנעו לגחמותיו.

ולכן גם עם הילד אפשר לבוא לקראתו ובטוח שאתם נשארים ההורים שלו, מכילים, מחבקים, מתחשבים ואחראים עליו ולשלומו, אבל זה שתלמדו אותו שאתם או נכנעים או מחזירים לו מכה אחת אפיים בויכוחים ומאבק מצדכם ילמד אותו שהדפוס שבו הוא פועל נכון ושזה העולם- יש חזקים וחלשים. היו בטוחים שהוא יעשה כל מאמץ ויקדיש את חייו להיות בצד החזק, ואז -מה זה אומר לגבי עתיד יחסייכם?רגוע לא יהיה בבית.

אבל אם אתם משחקים איתו כשחוקי המשחק כמו בגן הם: שלא מרביצים, לא צועקים, לא חוטפים, משחק תורות פעם אני פעם אתה וגם מלמדים אותו שכשלא נעים לכם אתם תפסיקו את המשחק, תישארו איתו בחדר ותציעו 'שכל אחד ישחק לבד', תאמרו לו ש'לא נעים לי שאתה רוצה כל הזמן לנצח, גם אני רוצה לפעמים', 'זה לא נכון וככה אני לא רוצה לשחק, או שאתה לא נותן לי לדבר אז אני צריך קצת להרגע ולא בא לי'-

אתם מזמינים אותו למשחק ממקום אחר שבוא: יש שניים ולא רק אחד כמו שהוא רגיל.

זה לא אומר שהוא מיד יפסיק לנסות לקבוע, ויהפוך לילד שמשתף פעולה ומתחשב בכל דבר אבל-

הוא יתחיל להבין שהתחשבות היא חשובה ואפילו נעימה. הוא יתרגל את זה שמי שצועקים עליו- נפגע, מי שמתשלטים עליו- יכול ללכת ולא לרצות, שכדי להיות ביחד אפשר ליזום ולהוביל ולרצות אבל צריך מידי פעם גם להתחשב.

מה יקרה אם תתרגלו את זה, בכל שבוע באותה שעה עם הרבה סבלנות, אהבה וציפיות ריאליות? (בכ"ז מדובר בילד צעיר)

קודם כל הוא יתרגל למשחק עם כללים אחרים ויהיה לכם יותר נחמד ונעים איתו. כי מי אוהב שמנסים להשתלט עליו כל הזמן?

דבר שני- תלמדו לדבר איתו כך גם ביתר שעות היום, מחוץ למשחק, ויהיה לכם כלי יעיל ומכבד להתמודדות שמדבר אתכם ולא כזה שמנסה לקבוע לו.

ואחרון חביב- כמו שהוא משחק איתכם כך הוא ישחק עם חברים.  מה שהוא לומד בבית יקדם את כישוריו החברתיים, וכן, לפעמים זה נחמד גם לוותר בשביל להיות ביחד.

הערה לפני סיום- אל תשכחו את היכולת לזרום איתו, ולהנות, ואפשר גם לשלב מידי פעם ולא באופן קבוע משחק שבו 'הוא מחליט וקובע הכל' כל עוד ושומרים על שלומם ובטיחותם של כל השחקנים. וגם- להשתטות איתו ביחד, להשתולל, לחבק ולהתפרק במלחמת כריות:)

ולפני שאתם מתחילים- שבו איתו וספרו לו על כללי המשחק החדשים. בהצלחה!