הטיפוס המרצה יכול לחוות רמות גבוהות של כאב סביב המכוונות שלו כלפי חוץ, הנתינה לסביבה שלו וריצויה. ההעדפה של המרצה היא שאחרים יהיו מרוצים לפניו זאת כדי לחוש נאהב ומשמעותי, כך הוא תופס מקום. הרצוי היא פצע מלא בכאב ולא מדובר ביכולת לרצות אחרים לעיתים מתוך בחירה מושכלת, שזאת יכולת חברתית ואישית חשובה ומבורכת, אלא בדפוס קבוע שחוזר על עצמו שלא מגיע ממקום של חופש ובחירה אלא ממקום הישרדותי, אוטומטי. אדבר על נשים- האישה המרצה לעיתים מתקשה לזהות בתוכה מה הרצונות שלה והנטיה הטבעית שלה היא למלא אחר הרצונות של האחרים מתוך חיפוש מתמיד אחר אהבה, אישור וקבלה מצד אחרים. אישה מרצה, כפי שאומר בהמשך, יכולה להיות אישה מצליחה מאוד בכל התחומים, בעלת משפחה ואשת קריירה ובכ"ז לא לממש את עצמה באמת כפי שהיא היתה רוצה, ושינוי הדפוס הזה דורש עבודה אישית מאומצת.
הריצוי בחייה של האישה הבוגרת, יכול ליצור תחושות פנימיות קשות של אובדן האישי וחוסר אהבת העצמי ולייצר חוויה של רצון להתקרב לאחרים, להיות בקשר איתם ולתת להם מחד, ומצד שני כעס ומירמור על האחרים שבחוויה הסובייקטיבית שלה שמקבלים ממנה יותר ממה שהיא מקבלת מאחרים.
מקורו של הריצוי בד"כ נעוץ בילדות המוקדמת עת הילד/ה למדו לקבל מקום בעולם דרך מתן מענה לאחרים על צרכיהם, ולהגיש את עצמם לשימושם של אחרים, להיות בשירות של אגו אחר משל עצמם, בד"כ הורה או דמות אחרת שהיתה מאוד משמעותית בגידול הילד/ה. בהפנמה ולמידה של דפוס כזה בעצם מתרחש חיבור לאחרים שבא על חשבון החיבור לעצמי ונוצרים פערים כואבים בין מה שמתרחש בעולמו הפנימי של הילד ומה שהסביבה רואה בו כלפי חוץ. עם הזמן חוסר החיבור לעצמי יהפוך לאורח חיים קבוע וכרוני שבו המכוונות של האישה הבוגרת החוצה תהיה הבחירה הראשונה לפני החיבור לעצמה, וויתור על עצמה.
בבגרות האישה המרצה יכולה לחוש כי אין היא חיה את חייה כפי שהיתה רוצה, שהיא רחוקה מעצמה ומנוכרת לצרכיה, אפילו אם היא לכאורה נראית אישה מצליחה ומממשת. היא יכולה להרגיש בודדה ושאף אחד לא באמת מכיר אותה, את מה שיש לה בתוכה, כי מי שהיא אף פעם לא מתממש כלפי חוץ וגם מול עצמה בצורה מלאה. אישה שמרצה אחרים תרבה להיפגע מהם מבלי שהם יבינו מדוע, תתקשה לדבר על הרגשות שלה (כי מקורותיהם לא תמיד ברורים לה), יכולה להרגיש שלא מעריכים אותה מספיק, שמזלזלים בה והסביבה שלה לא תבין מדוע היא חשה כך. אחרים יכולים לחוות אותה כרגישה ותובענית. המקומות שבהם נדרשות ממנה יכולות לפלס לעצמה מקום שבאמת מתאים לה בעולם הזה- בכל התחומים בחיים אינם מוכרים לה, היא אינה אסרטיבית, בכל אופן לא מספיק. הדימוי העצמי שלה רעוע ועשוי להשתנות מעת לעת, קשה לה לקבל את עצמה עם כל היתרונות והחסרונות והיא נפגעת ומתערערת בקלות נוכח ביקורת וכשלונות. היא לא יודעת מספיק טוב מי היא, אם היא טובה באמת ובמה וקשה לה לשמור על חוסן נפשי מול התקפות מבחוץ.
עוד בחוויה האישית שלה- היא יכולה לחוש תסכול גדול, כעס ואפילו זעם כי היא מרגישה שהיא מנסה ומנסה ונותנת מכל כולה, נסחטת לטובת אחרים, ושום דבר לא מביא לה את תוצאות שהיתה רוצה כי היא לא מחוברת לעצמה. היא מראש ממוקמת בהשקעתה כלפי חוץ כך שבעצם היא לא מצליחה לתת לעצמה ביטוי ולייצר לעצמה מקום שתהיה שלמה איתו. היא לא אמיתית עד הסוף עם עצמה ומתקשה להתרכז בעצמה.
הדפוס המרצה כאילו נכפה מתוכה החוצה וזה סוג של קורבנות אישית- קורבנות שבאה מתוכי החוצה ולכאורה אף אחד לא אשם בזה. זה בה מתוכה ובצדק היא מרגישה קורבן כי בחוויה שלה אין לה בחירה, היא חייבת לרצות אחרים כי היא לא יודעת אחרת והיא חיה חיים ללא חופש, ללא יכולת להסתכל רחב ולראות את האפשרויות העומדות בפניה. לעיתים היא לא מאמינה בעצמה מספיק (דימוי עצמי נמוך), ואין לה מספיק מעוף ואומץ לצאת לדרך של לקיחת אחריות, התמודדות ושינוי. היא יכולה להיות שבויה בתפיסה שאם ולפחד שאם היא תהיה אמיתית לא יאהבו אותה, כשבפועל תפיסה זו לא תמיד נכונה.
ריצוי יכול להפוך להיות גם נתיב בריחה מצוין עבורה ע"י הריכוז הגדול מידי באחרים והנתינה לאחרים. היא יודעת לעשות למען כולם ואף פעם לא באמת לעצמה היא כי התרגלה לברוח מהתמודדות עם עצמה, לעמוד באתגרים ולהתמודד באמת מול קשיים, היא עושה מה שהיא יודעת ולא מכירה דרך אחרת. עם הזמן נראה לה שיותר נוח להסתתר מאחורי דפוס הריצוי מאשר לשאול את עצמה שאלות קשות, להתמודד ולבצע.
יחד עם זאת, מאפיין נוסף הוא תחושת הפיספוס, ההחמצה והתוצאות הן חוסר מימוש בחיים בתחומים השונים, אם זה מול הילדים, בזוגיות, בעבודה או במערכות יחסים. היא עסוקה בהשקעה באחרים ולא בעצמה.
נשמע עצוב, נכון? זה באמת עצוב, וזה נורא כואב אבל זה ניתן לשינוי. אז בואי דברי איתי על הריצוי שלך ונמצא את הדרכים המתאימות לך לצאת למסע של גילוי עצמי ומימוש ואם את אמא תדאגי בבקשה שהילד שלך לא יהיה מרצה כל הזמן ובכל מקום, תני לו שיהיה לו את עצמו. ועוד טיפ בשבילך, המרצה הכואבת- כשתפסיקי לרצות תתחילי לאהוב באמת, גם את עצמך וגם אחרים.
